“אנחנו כמו משפחה" הוא משפט חשוב מכפי שחשבתם

"אנחנו כמו משפחה כאן" היא הצהרה שנשמעת בשנים האחרונות לעתים קרובות למדי ממנהלים ועובדים בחברות שונות ברחבי העולם – ולעתים קרובות השומעים מתייחסים אליה בציניות. כעת מתברר שמדובר בהצהרה בעלת משמעות רבה, שיכולה אף להשפיע על העבודה בחברה. נעזרנו ב-Claude כדי להסביר איך.

המעבר הההדרגתי של המאות האחרונות מחברה קולקטיביסטית לסוגיה לעידן של אינדיבידואליזם, שמצד אחד מטפח את הייחוד של כל אדם ומצד שני מפחיתה קשרים קהילתיים, מקום העבודה הופך למקור חיוני יותר ויותר לתחושת החיבור והמשמעות החברתית שאנחנו עדיין זקוקים לה, עצמאים ככל שנהיה. עם זאת, טיפוח תחושת השייכות באמת דורש יותר מסתם העסקה – זה עניין של הרגשה אמיתית של קבלה, הכללה והערכה מצד עמיתים.

היתרונות של תחושת שייכות במקום העבודה הם עצומים. כשאנשים מרגישים את הקשר הזה, הם מאושרים יותר, מעורבים יותר, לוקחים פחות ימי מחלה ומגיעים לפריון גבוה יותר. שייכות נמצאה במחקרים כקשורה לרווחים גבוהים יותר למעסיקים. לעומת זאת, תחושת בדידות עלולה להרוס את המוטיבציה ולהוביל מעל 50% מהאנשים לעזוב את מקום עבודתם.

עבור קבוצות מיעוטים המתמודדות עם אפליה, חוסר השייכות יכול להיות חריף במיוחד. גיוון לבדו אינו מספיק – בטיחות פסיכולוגית, המאפשרת אותנטיות, היא המפתח. אנשים עשויים להסתיר חלקים מהליבה של זהותם באמצעות דיבור שונה מזה הטבעי שלהם כדי לנסות להשתלב, מה שיוביל בסופו של דבר לשחיקה.

עם זאת, טיפוח הכלה אמיתית הוא מורכב – במיוחד מאז מגיפת הקורונה, שהפכה את העבודה מהבית לנפוצה יותר והקשתה על קשרים אמתיים בעבודה. מה שדרוש הוא גישות מותאמות, המאפשרות לאנשים למצוא חיבור וקהילה בדרכים שעובדות עבורם, בין אם באופן וירטואלי, אישי או משולב. לפעולות קטנות של מנהלים, כמו מייל פרגון, יש השפעה גדולה. כאשר אלו אינן בנמצא, עובדים נאלצים לחפש השתייכות באמצעות קבוצות או קהילות חיצוניות שבהן הם כנראה יהיו פחות נאמנים למעסיק שלהם.