סיינפלד: הסדרה על כלום שהפכה להיות הכל

בקיץ 1989 שודר ברשת NBC פרק הפיילוט של קומדיית מצבים בשם 'סיינפלד'. למרות אחוזי צפייה דלים, בכירי הרשת האמריקאית, שהיו תחילה הססניים לגבי הסגנון הלא שגרתי של התוכנית וחשבו שהיא 'ניו יורקית מדי ו'יהודית מדי', זיהו את הפוטנציאל בקונספט והחליטו להזמין עוד ארבעה פרקים. לאחר כמה שינויים וחידוד הפורמט, 'סיינפלד' חזרה באמצע 1990 לעונה ראשונה והפכה לבסוף לאחד הסיטקומים המצליחים והמשפיעים ביותר בתולדות הטלוויזיה. הפרק האחרון של 'סיינפלד' שודר במאי 1998, מותיר מורשת מתמשכת. השפעתה של הסדרה על מבנה הסיטקום, הדינמיקה של הדמויות והרלוונטיות התרבותית הידהדה בקומדיות הטלוויזיה הבאות, וביססה אותה את מעמדה כאבן דרך בתולדות הטלוויזיה.

הרעיון ששסיטקום לא צריך לעסוק בנושא חשוב או אפילו לספר סיפור בשיטה מסורתיות כדי להיות מעולה, הוכיח את עצמו. לא היו שיעורים לחיים ולא משפחה מצחיקה מן המעמד הבינוני. סיינפלד הייתה על אבסורד של חיי היומיום, מהמטרד הקטן של שכן רועש ועד לשדה המוקשים החברתי של 'טבילה כפולה' ('double dipping') זה כשמישהו טובל מחדש חתיכת אוכל במטבל או רוטב משותף לאחר שכבר נגס בו). היא לקחה את השגרתי והפכה אותו לאוצר קומי. בקיצור, סיינפלד הייתה על כלום. 

לארי דיוויד, תסריטאי מפיק ושחקן, פיתח את הרעיון לסדרה יחד עם ג'רי סיינפלד, והיה מעורב עמוקות בכל היבט של הפקתה לכל אורכה. הוא כתב עשרות פרקים ואף הופיע בתפקיד אורח בכמה פרקים, בדרך כלל כגרסה בדיונית של עצמו. בזכות סגנון ההומור הייחודי שלו, יחד עם כישורי הכתיבה וההפקה שלו, דיוויס נחשב לאחד האנשים החשובים ביותר בהצלחתה של הסדרה.  

הנחת היסוד של 'רווקים גרים בעיר הגדולה' הפכה לקונספט מרכזי בקומדיות מצבים אחרות. בסיינפלד הם היו: כמו ג'ורג' קוסטנזה (ג'ייסון אלכסנדר) החרדתי, חסר הבטחון עם הנטייה לקמצנות. חברתו לשעבר של ג'רי, איליין ביינס (ג'וליה לואיס דרייפוס) השנונה, העצמאית והפמיניסטית בעולם בעולם אבסורדי הנשלט על ידי גברים. השכן הנמרץ, שחובב תיאוריות קונספירציה, עסקים מפוקפקים והמצאות מוזרות, קוזמו קרמר (מייקל ריצ'ארדס). וניומן, הדוור הנוירוטי והפרנואידי. 

והיה ג'רי, הסטנדאפיסט שההומור התצפיתי שלו היה לב התוכנית (והשפיע על תוכניות רבות אחרות של התקופה, כמו גם על רבות אחרי שהסדרה הסתיימה). השגרה שלו השתלבה בצורה חלקה בדמות  שנשאה את שמו, וטשטשה את הקווים בין מציאות לבדיה. זה הרגיש כאילו אתם זוכים להציץ למוחו של גאון קומי, כשהוא מנתח את הטרדות היומיומיות של בוטנים במטוס או את הטעות החברתית המביכה של התעטשות בתזמון גרוע.

כל אחת מהדמויות בסדרה מורכבת וייחודית בדרכה. עם זאת, מאפיינים משותפים תרמו רבות לדינמיקה הקומית של סיינפלד. והיה להם הרבה מן המשותף; תלות רגשית וחברתית הדדית, הומור ציני, עיסוק עצמי, חוסר מודעות עצמית, נטייה לשקר, חיים אישיים לא יציבים, החלפת עבודות תכופה, התמודדות עם לחצים כלכליים (כולל בקשות עזרה מההורים).

העיר ניו יורק, עם הקצב מהיר, האווירה התחרותית, והמגוון האנושי, השפיעה רבות על חייהן של הדמויות. הן התמודדו עם אתגרים רבים הקשורים לחיים בעיר הגדולה, כגון מציאת דירה, התניידות, פשע, ורעש. עם זאת, העיר הגדולה הציעה הזדמנויות רבות; הם פגשו אנשים חדשים, התנסו בדברים חדשים ורדפו אחר החלומות שלהם. 

סיינפלד לא רק הצחיקה, היא הייתה מהפכנית. קומדיית מצבים ייחודית שהעזה לקרוא תיגר על נוסחאות הז'אנר, וזנחה את העלילות הצפויות לטובת המוזרויות של הדמויות, שתמיד ניתן היה להזדהות איתן. זו הייתה סדרה שבה סרבול חברתי, כמו ג'רי שוכח יום הולדת של חברה או איליין מגלחת בטעות את ראשה, הפכה לבידור ממכר.

אבל סיינפלד לא פחדה להיות אדג'ית. זוכרים את 'פסטיבוס', חג בדיוני שהומצא על ידי אביו של ג'ורג' קוסטנזה, פרנק. הוא הוצג כחלופה למסחריות וללחץ הקשורים לעונת חג המולד, בלי מתנות, מוט אלומיניום במקום עץ חגיגי, והשמעת תלונות כלפי בני משפחה? או פרק ה'טיול' שהתמודד עם הומופוביה בניואנסים מפתיעים, עורר שיחות על נורמות חברתיות וזכה בפרס GLAAD (פרס המדיה של הליגה ההומו-לסבית נגד השמצה) בתקופה שבה סיפורים כאלה היו נדירים? סיינפלד פרצה  גבולות, משקפת חברה משתנה ואיתגרה צופים להתמודד עם ההעדפות והנטיות שלהם. 

שחקנים אורחים בסיינפלד טרם הפרצה הגדולה

סיינפלד הפכה לסדרת חובה עבור שחקנים טרם הפריצה הגדולה. רענני פנים ועם כל שיערם על ראשם, שחקנים אורחים רבים הופיעו בסדרה והשאירו חותם בלתי נשכח. בין היתר התארחו בסיינפלד, בריאן קרנסטון (רופא השיניים היהודי והמוזר של ג'רי), קורטני קוקס (חברתו של ג'רי, מריל, שיש לה אותה תסרוקת כמו אקסית שלו), מרשה קרוס (ד"ר לוריין, רופאת העור הסרקסטית של ג'רי), דברה מסינג (בת', הדייט של ג'רי עם 'ידיים של גברים', שמתגלה כדוגמנית ידיים), ג'יימס ספיידר (ג'ייסון 'סטנקי' האנקי שמתקשר עם איליין באמצעות לחישות בלבד), טרי האצ'ר (סידרה, חברתו של ג'רי שהתכונות הפיזיות שלה הפכו נושא לדיון). 

אין להכחיש את המורשת של סיינפלד. הסדרה סללה את הדרך לעידן חדש של סיטקום בטלוויזיה, שהשפיע על תוכניות כמו 'תרגיע' ו'המשרד', כולן מבוססות על הערות שוליים שרשמו יוצריהן בזמן צפייה בסיינפלד ולא פיספסו את היושר הבלתי נלאה שלה וההתמקדות במבוכות הבלתי נמנעות והמצחיקות של האינטראקציה האנושית.

ביטויים כמו 'No soup for you!' - אחד המזוהים בסדרה שאמר בעל דוכן מרקים מושלמים שמצפה מלקוחותיו להזמין מהר ולדעת מה הם רוצים. 'Yada, yada, yada' - ביטוי כללי אשר משמש כדרך לקצר שיחה. 'Not that there's anything wrong with that' - כשמישהו טועה לחשוב שג'רי וג'ורג' הם זוג גאה, הביטוי נהפך לאמיתוי לתיאור של דבר או פעולה שמיוחסת לקהילת הלהט"ב. 'Serenity now!' - אמירה של פרנק קוסטנזה בו הוא מנסה לשלוט על תחושותיו באמצעות טכניקת ה'שלום עכשיו'. 'These pretzels are making me thirsty!' - משפט אשר נאמר כמה פעמים שונות על ידי מספר דמויות בפרק יחיד. 'Regifting' - ביטוי שמתאר את הפעולה של לתת למישהו מתנה שקיבלתם קודם. 'Close talker' - מונח המתאר אדם שמתקרב יותר מדי בזמן דיבור. ביטויים אלו נטמעו בתרבות פופ, שזורים בדיבור יומיומי. שידורים חוזרים ממשיכים כמובן לשמח דורות חדשים, מעוררים דיונים ברשתות החברתיות. 

'No soup for you'! - מבחר נאצי המרק 

סיינפלד לא היתה רק ​​קומדיית מצבים, הסדרה הייתה היה מתג איפוס תרבותי. היא הראתה לנו שאפשר למצוא הומור בכל מקום, אפילו בפרטים חסרי החשיבות לכאורה של חיי היומיום. בעיקרו של דבר, 'סיינפלד' התעלתה מעל התווית 'סדרה על כלום' שלה, והותירה מורשת מתמשכת של חדשנות והשפעה תרבותית על הטלוויזיה.