מרגישים שהתנועות שלכם איטיות? זו כנראה הסיבה

"קח אותו לאט, את הזמן", אומר השיר האגדי שכתב אהוד מנור, הלחין רמי קליינשטיין ושר גידי גוב. בפועל, נראה שהיחידים שפועלים לפי השורה הזו הם אנשים מבוגרים, שנעים בקצב איטי יותר מצעירים. די ברור שלא מדובר בבחירה, אלא במשהו שמשתנה בגוף עצמו. Claude מתמצתת לנו מסקנות של מחקר שמצא למה זה קורה.

המחקר מאוניברסיטת קולורדו בעיר בולדר מצא שקצב התנועה המואט של מבוגרים נובע במידה רבה מהעלויות האנרגטיות המוגברות שגופם מוציא בהשוואה לצעירים. במילים אחרות, המאמץ שבתנועה הופך למכביד יותר מבחינה מטבולית ככל שאנו מתבגרים.

"נראה שהמוח מסוגל לזהות שינויים קטנים מאוד בכמות האנרגיה שהגוף משתמש בה ולהתאים את תנועותינו", מסביר ד"ר רוברט קורטר, שהיה שותף במחקר. "נראה שמבוגרים משנים את תנועותיהם כדי לשמר את אספקת האנרגיה המוגבלת יותר שלהם".

כדי לחקור את האטת התנועה הקשורה לגיל, החוקרים ביקשו ממשתתפים משני טווחי גיל – 18-35 ו-66-87 – להושיט את ידם ולגעת במטרה מסוימת על מסך מגע. כשהוצגו ‘פרסים’ (צלילים ואנימציות מעודדות) על לחיצה מהירה, שתי קבוצות הגיל האיצו את זמני התגובה שלהן – אך באופן מסקרן, בני הגילים השונים השיגו זאת בדרכים שונות לחלוטין: בעוד שהצעירים פשוט הזיזו את זרועותיהם מהר יותר, המבוגרים שיפרו בעיקר את תזמון התגובה שלהם, ונמנעו מהאצת התנועה עצמה.

כאשר המדענים הוסיפו משקל של 8 קילו לזרועותיהם של המשתתפים הצעירים יותר, דפוסי התנועה שלהם השתנו כדי לחקות את אלה של הזקנים – כלומר האצת זמן התגובה במקום התנועה עצמה. מכך הסיקו המדענים שהמוח החליט כי ביצוע תנועות מהירות יותר כבר לא היה הדרך היעילה ביותר מבחינה אנרגטית להשיג את ה’פרס’.

"כולנו מונעים מטבענו להפקת מירב התגמול מסביבתנו תוך צמצום המאמץ להשגת המטרה הזו", מציין ד"ר אריק סאמרסייד, מחבר שותף למחקר. "עבור מבוגרים יותר, נראה שזה אומר להיות זהיר עם העלויות האנרגטיות הגדולות יותר של תנועה נמרצת".

הממצאים מצביעים על התהליכים המטבוליים של גופנו, יותר מאשר המוח שלנו, כגורם הסביר שמניע תנועה איטית יותר ככל שאנו מתבגרים. בעוד ששינויים קוגניטיביים, כמו רמות מופחתות של דופמין, עשויים לשחק תפקיד, המחקר מצביע על כך שהמאמץ המוגבר וה’דלק’ הנדרשים ליצירת תנועות מהירות וחזקות בשרירים ובעצמות המזדקנות הוא הסיבה המרכזית.

חשיפת הביומכניקה הזו עשויה להוביל להתערבויות טיפוליות שיסייעו לקזז את ההוצאה האנרגטית הפוגעים בניידות בקרב קשישים, ואף להוביל להבחנה טובה יותר בין האטה טבעית הקשורה לגיל לבין כזו הנובעת ממחלות ניווניות כמו פרקינסון.