הנשק החדש והמפתיע נגד אלצהיימר: ויאגרה?!

מחקר חדש הצית מחדש ויכוח בן עשור בשאלה האם התרופה הפופולרית נגד אין אונות, ויאגרה, מסוגלת לסייע גם במניעה או בטיפול במחלת האלצהיימר. המחקר מצא שלאנשים הנוטלים את המרכיב העיקרי של התרופה, סילדנפיל, שיעורים נמוכים משמעותית של התפתחות אלצהיימר בהשוואה לאלה שקיבלו תרופות אחרות. Claude סייעה לנו בתמצות הממצאים.

המחקר התצפיתי, שפורסם בכתב העת Journal of Alzheimer's Disease, ניתח נתוני תביעות ביטוח של למעלה מ-2 מיליון חולים עם יתר לחץ דם ריאתי. אלו שנטלו סילדנפיל, המשווק למצב זה תחת השם Revatio, הראו סיכון מופחת ב-30-54% לחלות באלצהיימר לעומת חולים שטופלו בארבע תרופות אחרות ללחץ דם. בניסויי מעבדה מקבילים, חשפו החוקרים לסילנדפיל נוירונים שגדלו מתאי גזע של חולי אלצהיימר. כתוצאה, הם ראו רמות מופחתות של חלבון הטאו המצטבר במוח חולה אלצהיימר. הנוירונים המטופלים הפגינו גם שינויים בגנים הקשורים לצמיחת העצבים ולהורדת הדלקת.

"סילדנפיל יכולה להיות תרופה פוטנציאלית לשימוש חוזר למחלת אלצהיימר", סיכמו המחברים. עם זאת, הם מזהירים כי יש צורך במחקר נוסף כדי להוכיח באופן סופי את ההשפעות של סילדנפיל.

הרעיון שויאגרה יכולה להשפיע על מצבים מוחיים כמו אלצהיימר הועלה על ידי מספר רב של מחקרים קודמים על בעלי חיים ותצפיות במשך 20 שנה – אבל המנגנון הביולוגי מאחורי האופן שבו הגלולה הזו עשויה ‘לנקות’ חלבונים הקשורים לאלצהיימר במוח עדיין לא ברור. מדענים מסוימים חושבים שסילדנפיל מגביר את זרימת הדם, מה שיכול לעזור לנקות חלבונים אלה מהמוח – אבל מחקר אחר הטיל ספק בקשר המוצע בין התרופה להורדת הסיכון לאלצהיימר. בנוסף, המחקר האחרון היה שטחי יחסית, לא בחן גורמים כמו גנטיקה או תופעות לוואי, והשתמש במינונים גבוהים להחריד של התרופה, שלא ריאלי להשתמש בהם על בני אדם.

בסופו של דבר, יש צורך בניסויים קליניים מתוכננים בקפדנות, עם קבוצות ביקורת מותאמות, כדי לקבוע באופן סופי אם נטילת סילדנפיל מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לאלצהיימר או מסייעת לטפל בו, ולהבין את הסיכונים הנלווים.