אחד הכלים היקרים ביותר בעולם המוזיקלי, הכינור המכונה "Il Cannone", שעליו ניגן הווירטואוז האגדי ניקולו פגניני, עבר לאחרונה הליך דומה לזה שעוברים אנשים שנופלים וקיים חשש ששברו עצם. מומחים במתקן הקרינה האירופי סינְכְּרוֹטְרוֹן בעיר גְרֶנוֹבְּל שבדרום-מזרח צרפת השתמשו בקרני רנטגן חזקות כדי לסרוק את הכינור משנת 1743 עד לרמת התא של העץ שלו. למה הם עשו את זה ומה הם מצאו? נעזרנו ב-Claude כדי להבין.
מטרת הסריקה היתה ליצור מודל תלת-ממדי מפורט במיוחד, החושף את המאפיינים הפיזיים שמעניקים לכינור "דל גֶסוּ" (כלומר, מבית היוצר של ג’וּזֶפֶּה גוּאַרְנֶרי) הזה את הצליל האגדו שלו. הניתוח הלא-הרסני איפשר הצצה אל תוך כלי הנגינה יקר הערך, כדי למפות את המבנה המולקולרי שלו והפגמים הפוטנציאליים שלו. הסריקות יאפשרו לחוקרים לנתח את הכינור ברמה מיקרוסקופית.
צפו: הכנר הישראלי שלמה מינץ מנגן בכינור האגדי של פגניני
"זהו כלי יוצא דופן מבחינת איכויות הצליל שלו", אמר פול טאפוֹרוֹ מהמתקן. "עם המידע הזה, אנו מקווים להבין טוב יותר מדוע".
פגניני, שנחשב לאחד הכנרים הגדולים בהיסטוריה, ניגן ב"Il Cannone" (התותח) במשך עשרות שנים, עד מותו ב-1840. הצליל העוצמתי להפליא, אך עם זאת המעודן, שהפיק כבש קהלים ברחבי אירופה. כיום הוא בבעלות העיר ג’נובה שבצפון איטליה, שבה נולד פגניני. שוויו מוערך ב-30 מיליון יורו והוא מושאל רק לאירועים מיוחדים ולכנרים מהשורה הראשונה.
למרות שהסריקות נעשו בעיקר כדי לסייע למאמצי שימור, מדענים מקווים שההצצה חסרת התקדים אל תוך "Il Cannone" יכולה לשפוך אור על מה שנותן לכלי נגינה מסוימים גוון צליל מדהים שחסר לאחרים. הניתוח שיימשך חודשים עשוי לחשוף כיצד גורמים עדינים כמו צפיפות העץ, הגיאומטריה של הקימורים או אפילו הלכה שבה הוא מצופה פועלים יחד כדי ליצור את התהודה הייחודית של הכינור.
"לעבוד על הכינור הזה זה כמו חלום", אמר טאפורו. האוצרים מקווים שהנתונים ישמרו את מורשת הכלי האגדי של פגניני לדורות הבאים. כפי שניסח זאת האוצר אלברטו ג'ורדנו: "הכינור נשאר אותו דבר, וכך הוא צריך להיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו