מנביחות נרגשות ועד נהמות אזהרה, ידידו הטוב של האדם מביע רגשות וצרכים באמצעות מגוון קולות ומחוות גופניות. לא תמיד אנחנו מבינים את פירושם של הקולות והמחוות השונים – אבל לפי הרמוני דירס מבית הספר לווטרינריה של אוניברסיטת A&M בטקסס, זה גם חשוב מאוד כדי לדאוג לרווחתם, וגם אפשרי באמצעות הבנת המשמעויות האפשריות של דרכי ההבעה של כלבים. נעזרנו ב-Claude כדי לסכם את הטיפים שלה להבנת תקשורת כלבית, כפי שפורסמו באתר LiveScience.
נביחות
הקול המוכר ביותר של כלבים משרת מטרות רבות ומעביר רגשות שונים. נביחה נרגשת בטון גבוה עשויה להביע רצון לשחק, בעוד שנביחה חוזרת ומונוטונית מעידה כנראה על שעמום. נביחות חדות ועזות מתריעות לעתים קרובות על מראות או צלילים חדשים. נביחות מהירות כלפי כלבים אחרים הן המקבילה ל"די!”. אבל נביחות בלתי פוסקות וגבוהות בתדירות הולכת וגוברת עלולות לאותת על חרדה, הדורשת התערבות וטרינרית או התנהגותית.
יבבות וגניחות
יבבות מבטאות בדרך כלל צרכים כמו רצון לצאת החוצה, לשחק, רעב או חוסר שביעות רצון בכלל. אבל יבבות המשולבות עם הופראקטיביות או יללות קצרות עלולות להצביע על כאב או אי נוחות רפואית. אנחות וגניחות בעת התיישבות הן לעתים קרובות רק ביטוי רפלקסיבי של הרפיה ונוחות. עם זאת, גניחות מלוות בסימנים כגון התמתחות של הגוף כאשר מעבירים את קערת האוכל שלהם מביע תסכול על ציפיות שלא מולאו.
יללות
כבני-דודיהם (או, ליתר דיוק, צאצאי אבותיהם הקדומים) של הזאבים, כמה כלבים מייללים כדי לתקשר למרחקים ארוכים. יללות עשויות להיות תגובות לרעשים חיצוניים, כמו סירנות או שירה אנושית. זה יכול גם להעיד על טריטוריאליות – מעין קריאה לחברי הלהקה שלהם, או הבעה לתחושת בדידות.
שפת גוף
כשכוש זנב המשולב עם נביחות מביע, כידוע, שמחה או התרגשות. אבל אם כאשר הוא נובח גופו נוקשה, “קפוא”, עם אוזניים עומדות, הוא כנראה מרגיש מאוים. נהמות גם הן יכולות להיות חלק ממשחק, או כשהם מפחדים, חרדים או מגנים על הטריטוריה שלהם או רכושם. נהמות צריכות להיתפש כאזהרה למניעת תוקפנות פוטנציאלית – לא משהו שצריך להעניש עליו בחומרה.