שוב התעייפתם נפשית באמצע העבודה? זו הסיבה

הרגשת "עייפות החומר" במהלך משימות ארוכות – ובמיוחד לקראת סיומן – היא חוויה שכיחה. במשך למעלה ממאה שנה, חוקרים התווכחו האם עייפות נפשית נובעת מהתרוקנות של אנרגיה מוחית, בדומה לעייפות פיזית, או שמא היא נובעת יותר משעמום ותשוקה לפעילויות אחרות. כעת, פרופסור מת’יו רובינסון מאוניברסיטת טקסס בארלינגטון טוען כי הוא וצוותו מצאו את התשובה, ואת הדרך לשרוד משימות עד סופן.

בשלושה ניסויים שערכו, המשתתפים עקבו אחר מסכים במשך 26 דקות, תוך לחיצה על כפתורים כאשר התבקשו לכך. מחצית מהם הונחו על ידי החוקרים להגיב תוך זמני-יעד רצויים, כגון 400 מילישניות (אך היו גם אחרים), בעוד המחצית השנייה לא קיבלה יעד מסוים לעמוד בו. בניסוי הראשון, מטרה מוגדרת עזרה במקצת, אבל ההבדל בין הביצועים והסחות הדעת בקרב אלה שקיבלו יעד לאלה שלא היה זניח.

לעומת זאת, כאשר החוקרים הגדירו יעדים משתנים תוך כדי הניסוי בהתבסס על תוצאותיהם של הנסיינים, המשתתפים האיצו את התגובות ב-10% בממוצע. הם גם נשארו מרוכזים ומהירים, ללא כל סימן לשחיקה נפשית. במלים אחרות יותר, מטרות משתנות ברמת קושי עולה, ולא יורדת, היו מה שהשאיר את המשתתפים ערניים ומרוכזים.

הממצאים הללו משמשים חיזוק לגרסה לפיה עייפות נפשית אינה נובעת מירידת רמת הסוכר בדם (הגורמית לעייפות גופנית), אלא מחוסר מוטיבציה ותגמול מספיקים. על ידי הצבת יעדים מעוררי השראה, שטומנים בחובם חידוד מיומנויות ומשוב על התקדמות, אנשים מצליחים להישאר ממוקדים זמן רב יותר ללא עייפות מנטלית.

ההשלכות הן שכדאי להגדיר מטרות ברורות ומדידות שמרגשות אתכם, ואף מרגישות מעט מעל ליכולות האמתיות שלכם, ואז לעקוב אחר התקדמותכם. באמצעות הצבת מסגרת יעדים נכונה, המוח שלנו יכול להשיג דברים מדהימים ללא עייפות.