קרחונים עם שיניים: זה מה שקורה לתנינים בחורף

תנינים הם לא בדיוק בעלי החיים הפעילים ביותר בטבע. כל מי שהיה בשמורת תנינים יודע שרוב הזמן הם אוהבים דווקא לרבוץ בחוסר מעש, ללא כל תזוזה – עד שבא להם לנשנש משהו שנמצא קרוב מספיק לטווח הלסתות האדירות שלהם. אבל בחורפים הקפואים של חלק מבתי הגידול שלהם הם עושים יותר מסתם לרבוץ כל היום. נעזרנו ב-Claude כדי לספר על "שנת החורף" של התנינים.

לתנינים באזורים שבהם החורף מביא איתו טמפרטורות מתחת לאפס יש דרך ייחודית לשרוד – הם נותנים לגופם לקפוא בתוך מאגרי מים קפואים, בין אם אלה אגמים, נהרות או סתם בריכות. סרטונים משמורות טבע שהפכו לוויראליים ברשתות החברתיות מראים תנינים עטופים בקרח, כשרק חוטמם מבצבץ החוצה כדי לנשום.

מומחים מסבירים כי מדובר במצב בשם בְּרוּמַציה, הדומה לתרדמת החורף של יונקים, אך בגרסה המיוחדת לזוחלים בעלי דם קר. התנינים פשוט נשארים במאגרי המים שבהם הם חיים כאשר המים קופאים, אך מטים את אפם מעלה אל מחוץ למים כדי לא להיחנק. כשגבישי קרח מתחילים להיווצר על פני המים, חילוף החומרים של התנינים מואט באופן דרמטי וגופם נהיה רפוי. הדופק של תנין יכול לרדת עד שלוש פעימות לדקה במהלך ברומציה. מצב רדום זה מאפשר להם לשרוד במשך שבועות מתחת לקרח.

בעודם חוטפים תנומה ארוכה, הזוחלים עדיין פעילים במידה מסוימת כאשר הטמפרטורות עולות מעט ויכולים להרים את חוטמם כדי לנשום ולשתות. ברגע שהטמפרטורות עולות מספיק כדי שהמים יחזרו למצבם הנוזלי, חילוף החומרים של התנינים חוזר לקצב רגיל, הם משתחררים מהקרח וממשיכים בחייהם.