חתולים ידועים לשמצה כבעלי חיים עצמאים, גאים וסנובים, שקשה ‘לאלף’ או לקבל מהם יחס דומה לזה שכלב מעניק לבעליו. עם זאת, מחקר שנערך לאחרונה מערער על תפיסה זו וחושף שחתולים אוהבים לשחק במשחק המכונה באנגלית "Fetch” – זה שבו הבעלים זורקים פריט כלשהו ושולחים את בעל החיים להביא להם אותו.
המחקר, שנערך על ידי ג'מה פורמן, אליזבת' רנר ודיוויד ליוֶונְס, כלל סקר מעמיק בהשתתפות 924 בעלי חתולים המגדלים יחד 1,154 חתולים, ומצא כי בניגוד לאמונה שמדובר במשחק ‘כלבי’, חתולים לא רק מסוגלים ללמוד אותו – אלא לעתים קרובות יוזמים אותו בעצמם, ואף מחליטים מתי להפסיק אותו.
הממצאים, שפורסמו בכתב העת Scientific Reports, גילה כי 59% מהחתולים שהשתתפו במשחק עשו זאת עד עשר פעמים בחודש, ו-55% רצו להביא חפץ לפחות חמש פעמים במשחק האחרון לפני הסקר. 94% מהבעלים דיווחו שהחתולים שלהם החלו לשחק באופן ספונטני, ללא כל ‘אימון’. התנהגות זו הופיעה בדרך כלל כשהחתולים היו גורים, מה שמעיד כי מדובר בנטייה מולדת.
החתולים עצמם לעתים קרובות יזמו וסיימו את המשחקים הללו – למעשה, הם היו היוזמים ברוב הפעמים – והפגינו רמה של עצמאות והעדפה אינדיבידואלית בבחירת החפצים שאחריהם הם ירדפו ואלה שהם יימנעו מלרוץ אחריהם. הממצאים הללו מרמזים על רמה משמעותית של אוטונומיה ושליטה המופעלים על ידי החתולים במהלך משחק האחזור.
בעוד שחובבי חתולים מסוימים עשויים לטעון שגזעים מסוימים נוטים יותר להתנהגות כזו, המחקר לא מצא הבדל משמעותי בין גזעים – אך מבין 160 החתולים הגזעיים בסקר, החתולים הסיאמיים היו אלה שנטו למשחק יותר מכולם, ואחריהם בנגלים ורגדולים.
הפריטים הנפוצים ביותר שחתולים רצים להביא הם צעצועי חתולים (40%), אך החתולים הראו משיכה גם לפריטים ביתיים יומיומיים כמו גומיות שיער וחלקי בקבוקים (אולי בגלל ששני הפריטים הללו נוטים להיות בעלי צבעים חזקים), כמו גם פריטים שנזרקו על ידי בעלים, כמו נייר מקומט.
המקור להתנהגות הזו אינו ברור – אצל כלבים היא נובעת לפי האמונה מגידול סלקטיבי ונטיות חברתיות המושרשות באבותיהם, הזאבים, אך במקרה של חתולים אין הסבר אבולוציוני ברור להתפתחות ההתנהגות הזו. בניגוד לכלבים, חתולי בית אינם בעלי חיים הנוטים לחיות בלהקה ולקיים פעילויות חברתיות.