זה לא רק אתם: כולם עייפים יותר מפגישות ולימודים בשיחות זום

מאז תחילת מגיפת הקורונה ועידן העבודה מהבית, אחת התלונות הנפוצות של אנשים היא תחושה של עייפות קיצונית אחרי רצף פגישות וידאו באמצעות כלים כמו זום, טימז או מיט. כעת, מחקר חדש מראה שלא מדובר בתלונה סתמית, אלא בתופעה אמתית בעלת בסיס מדעי. הסתייענו בבינה המלאכותית Forefront כדי ללמוד על "תשישות הזום".

המחקר, שנערך על ידי צוות מתוכנית המחקר BioTechMed של אוניברסיטת גְרַאץ, האוניברסיטה הטכנולוגית של גראץ והאוניברסיטה הרפואית של גראץ – שלושה מוסדות שממוקמים בעיר השנייה בגודלה באוסטריה – מצא שהשתתפות בוועידות וידאו עלולה להוביל לעייפות נפשית ולמתח פיזיולוגי גבוהים יותר בהשוואה להשתתפות באירועים דומים באופן פיזי.

החוקרים נעזרו ב-35 סטודנטים באוניברסיטה, שצפו בהרצאה של 50 דקות, חלקם באמצעות תוכנת שיחות וידאו וחלקם בנוכחות פיזית. הם מדדו את הפעילות המוחית של התלמידים באמצעות EEG, והדופק שלהם בעזרת אק"ג, וכן העריכו קשב קוגניטיבי ודיווח עצמי על מצב הרוח לפני ואחרי. אלה שהשתתפו בהרצאה בשידור חי דיווחו שהם חשים יותר מרץ ופחות עייפים לאחר מכן בהשוואה לאלו שצפו בה ברשת. תוצאות ה-EEG תמכו בכך, והראו פעילות מוחית מוגברת הקשורה לעייפות נפשית בקבוצה שצפתה בהרצאה בווידאו. קצב הלב שלהם גם הוא הצביע על רמות גבוהות יותר של מתח.

ההשלכות, לדברי המחברים, הן שלמרות השימושיות הבלתי ניתנת לערעור של שיחות ווידאו, הן לא אמורות, ולא מסוגלות, להוות תחליף מלא לאינטראקציה פנים אל פנים. בהייה במסך שעות על גבי שעות מכבידה מבחינה נפשית ופיזית יותר מאשר אינטראקציה עם אנשים באופן בלתי אמצעי. מחקרים אחרים מצאו מקורות נוספים ל"עייפות זום", כמו קשר עין לא טבעי של בהייה בעצמך, חוסר היכולת לקרוא שפת גוף באופן מלא, והניטור העצמי המתמיד הנדרש בעת ישיבה מול מצלמה.

עם זאת, למחקר הראשוני הזה היו כמה מגבלות: המשתתפים היו סטודנטים באוניברסיטה שצפו בהרצאה אקדמית, ולא אנשי מקצוע במסגרת עבודה. המחקר לא התייחס למקורות מתח אפשריים אחרים עבור אנשים עובדים, כמו הנסיעה לעבודה. אף על פי כן, הוא מספק בסיס מדעי ראשוני לכך ששיחות וידאו ממושכות מזיקות למוח ולגוף שלנו בדרכים ייחודיות. ככל שעבודה מרחוק הופכת נפוצה יותר, יידרש מחקר נוסף כדי להבין כיצד ניתן להפחית את "תשישות הזום" ואת השפעותיה הבריאותיות האמיתיות.