“פרסי ג’קסון והאולימפיים": האם דיסני+ למדו מטעויות העבר?

מעל עשור חלף מאז הסרט "פרסי ג'קסון וגנב הברק", שהותיר את מעריצי סדרת הספרים הפופולרית של ריק ריירדן מאוכזבים מהסטייה המשמעותית שלו מעלילתם, וזכה בדירוגים נמוכים של בקושי 50% ב-Rotten Tomatoes ו-פחות מ-6 מתוך 10 ב-IMDB. כעת, מנסה דיסני לרפא את הפצעים הללו, ומבטיחה עיבוד שהמעריצים לא רק יעריכו – אלא ממש יאהבו. שני הפרקים הראשונים של "פרסי ג'קסון והאולימפיים", שיעלו לשירות דיסני פלוס ביום רביעי וכבר נחשפו למבקרים, זוכים לביקורות חיוביות למדי בינתיים. נעזרנו ב-ChatGPT כדי לסכם אותן.

הסדרה נפתחת מהנקודה שבה מתחילים גם הספרים: פרסי ג'קסון, תלמיד חטיבת ביניים בעייתי, מגלה שהמיתולוגיה היוונית ששמע בילדותו אינה סתם סיפור, ואביו הנעדר הוא אחד האלים. שני הפרקים הראשונים מנווטים בזריזות את מסעו של פרסי למחנה החצויים, ומכינים את הבמה למסע הארוך שבו עוסק הספר הראשון בסדרה.

אחת מנקודות החוזק של התוכנית טמונה בקאסט הכוכבים שלה, כאשר ווקר סקובל, המגלם את פרסי, עושה עבודה מצוינת באיזון בין הציניות ההומוריסטית לבין המסירות הבלתי מתפשרת שלו; אריאן סימְחַדְרי מפיח עומק ופגיעות לדמותו של גרובר; ולאה ג'פריז מעבירה (עד כמה שאפשר בהופעה קצרה מאוד בפרקים הראשונים) את העוצמה השקטה של אנבת'. דמויות המשנה גם הן מוסיפות נופח של חיים לעולמו של פרסי.

בעוד שהסדרה מפגינה נאמנות ראויה לשבח למקור, והולכת כמעט שלב-אחר-שלב אחרי עלילת הספר, המבקרים מספרים על היעדר האווירה שאפיינה את הרומנים של ריק ריורדן בזכות העובדה שהם מסופרים מנקודת מבטו ההומוריסטית והעוקצנית של פרסי – אפקט שקשה לשחזר במדיה חזותית, ומשרה על הסדרה אווירה רצינית יותר. כך, למרות המחויבות של הסדרה להישאר נאמנה לספרים, היא עדיין מסתכנת בהחמצה של המהות הקלילה והקסומה שחיבבה את הספרים על הקוראים.

עם זאת, כל זה נאמר לאחר שני פרקים בלבד, ואחריהם יגיעו עוד שישה בעונה הראשונה, שיציגו את יציאתם של פרסי וחבריו מניו יורק, מה שיאפשר ליוצרים ללכוד מחדש את הקסם שמגדיר את היקום של ריירדן. הרצינות הראשונית עשויה להיות בחירה מכוונת, כדי ליצור לסדרה תדמית שמעבר להרפתקאות נעורים טיפוסיות – אבל היא מסתכנת בהרחקת מעריצים שנמשכו לסדרה בשל רוחה הצעירה והגחמנית.