7 עובדות מפתיעות על מערכת היחסים הסבוכה בין קיסינג’ר לישראל
למרות היותו יהודי, קיסינג’ר הביע במהלך שנותיו מעט מאוד סימפתיה כלפי מדינת ישראל – עד כדי ביקורות על הפקרתה, לכאורה. הנה 7 דוגמאות למערכת היחסים המורכבת שניהל עם מדינת היהודים
Your browser doesn’t support HTML5 audio
 |  |
הנרי קיסינג'ר, שנפטר אמש, מילא תפקיד משמעותי בעיצוב מדיניות החוץ של ארה"ב במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, ובמיוחד בכל הנוגע למעורבותה בסכסוך בין ישראל לרשות הפלסטינית. ביקשנו מ-ChatGPT למנות לנו 7 עובדות מפתיעות הקשורות לאינטראקציות בין קיסינג’ר לבין מולדת עמו, שבמשך השנים עשה כל מאמץ להוכיח כי הוא אינו רוכש לה נאמנות כפולה:
1. אדריכל ה”דיפלומטיה בדילוגים”:
קיסינג'ר היה חלוץ התופעה המכונה "דיפלומטיה בדילוגים". במהלך מלחמת יום כיפור הוא ניהל מו"מ בין ישראל למצרים, כאשר הוא ‘מדלג’ הלוך ושוב בין המדינות, וסייע להשיג הפסקת אש, ובהמשך הסכם שלום.
2. ערוצים לא מקובלים:
קיסינג'ר השתמש בקשרים מאחורי הקלעים כדי לתקשר עם פקידים ישראלים וערבים. תקשורת סמויה זו הייתה חיונית בהקלת מו"מ דיפלומטי, במיוחד במהלך הסכם סיני השני ב-1975.
3. קשרים סובייטיים:
למרות היריבות במלחמה הקרה, קיסינג'ר שיתף פעולה עם ברית המועצות (שהיתה בזמנו הפטרונית של מצרים) כדי לתווך הסכמי שלום במזרח התיכון. ועידת ז'נבה ב-1973, שעסקה במציאת פתרון דיפלומטי לסכסוך הערבי-ישראלי, נתמכה בשל זאת על ידי ארה”ב ורוסיה יחדיו.
4. הסכם סיני השני:
קיסינג'ר מילא תפקיד מרכזי במו"מ על הסכם סיני השני בין ישראל למצרים. הסכם זה כלל תנועות קרקעיות משמעותיות, כאשר ישראל נסוגה מחלקים מחצי האי סיני. עם זאת, הוא הואשם בהעדפה של ישראל.
5. פרס נובל לשלום:
בשנת 1973 זכה קיסינג'ר בפרס נובל לשלום על מאמציו במו"מ על הפסקת האש במהלך מלחמת יום כיפור. עם זאת, החלטה עוררה מחלוקת, ושני חברי ועדת נובל התפטרו במחאה. הסיבה לא היתה קשורה אלינו, אלא שיחד איתו זכה בפרס המהפכן הווייטנאמי לה דק טהו, שסירב לחלוק את הפרס עם נציג המדינה שעדיין ניהלה מלחמה בארצו באותה תקופה.
6. חזון כולל:
למרות שהסכמי קמפ דייוויד התמקדו במצרים, קיסינג'ר כלל בהם תוכנית לאוטונומיה פלסטינית, באחד הניסיונות המוקדמים לטפל בסוגיה הפלסטינית בהקשר של שלום רחב יותר במזרח התיכון.
7. גישת ריאל-פוליטיק:
גישתו של קיסינג'ר למזרח התיכון התאפיינה בריאל-פוליטיק, תוך מתן עדיפות לאינטרסים אסטרטגיים על פני דאגות אידיאולוגיות. הדבר הוביל לבריתות ומו"מ פרגמטיים, שלעתים גררו ביקורת על היותם חסרי שיקולים מוסריים, וכמובן חסרי הבעת אהדה למדינת הלאום של העם שאליו השתייך.