תגלית מפתיעה: הדינוזאורים לא מתו מאסטרואיד, אלא מ"מכת חושך"

בדרך כלל, מקובל לחשוב שהדינוזאורים נכחדו מפגיעת אסטרואיד ענק בכדור הארץ לפני כ-66 מיליון שנה. אבל כעת, מחקר חדש טוען שלא הפגיעה עצמה גרמה לאסון, אלא דווקא אבק דק שכיסה אחריה את העולם כולו במשך שנים. נעזרנו ב-ChatGPT כדי להבין איך מתו בעלי החיים האדירים מחלקיקים זעירים.

גודלו של האסטרואיד הקטלני, המכונה צ’יקשוּלוּבּ, מוערך ב-10 ק"מ, והוא נוצר ככל הנראה על ידי התנגשות אסטרואידים סמוך לגבולות מערכת השמש. הוא התנגש בכוכב הלכת שלנו סמוך לחצי האי יוקטן במקסיקו, והותיר שם מכתש ברוחב של 180 ק"מ ובעומק של 20 ק”מ. אבל ההשלכות שלו הגיעו הרבה מעבר לשקע האדיר הזה על פני כדור הארץ; הפגיעה יצרה רצף אירועים שחיסל 75% מהמינים שחיו אז על כדור הארץ.

תיאוריות קודמות אודות תוצאות ההתנגשות התרכזו בחלקיקי פיח וגופרית. על פי החשד, פיח משריפות וגופרית מסלעי משקע שהתאדו תרמו לחושך ול"חורף התנגשות" (כלומר ‘גשם’ של חלקיקים שהסתיר את השמים) שעצר את הפוטוסינתזה במשך כמעט שנתיים. עם זאת, המחקר החדש, בראשותו של גֶ’ם בֶּרְק סֶנֶל, חוקר פוסט-דוקטורט במדע פלנטרי במצפה הכוכבים המלכותי של בלגיה, מצביע על כך שאבק היה המרכיב הקטלני מכולם.

המחקר התבסס על אתר בצפון דקוטה בשם Tanis, שבו קטע סלע בעובי של 1.3 מטר משמר תמונת מצב של גשם החלקיקים שלאחר הפגיעה. חוקרים מדדו את גדלי הגרגירים בשכבה זו כדי לקבוע מה נפלט לאטמוספירה בהתנגשות. באמצעות הנתונים הללו, הם יצרו מודל ממוחשב של השינוי באוויר – ואנחנו מתכוונים לזה באופן מילולי – שגרמה פגיעת האסטרואיד.

ההדמיה גילתה שחלקיקי אבק דקיקים, בקוטר של בין 0.8 ל-8 מיקרומטר, נפוצו בכל רחבי העולם בתוך כשבוע מהפגיעה, ובעצם עטפו את האטמוספרה. חלקיקים זעירים אלה קטנים מקוטר שערה אנושית ממוצעת, אך הם גרמו לחסימת הפוטוסינתזה (תהליך ה’נשימה’ של צמחים) על פני כדור הארץ תוך שבועיים, עם תקופת החלמה ארוכה של 620 ימים (כמעט שנתיים). למעשה, מדובר בתרחיש דומה להחריד למכת חושך המתוארת בספר שמות, שבה שוררת על פני ארץ מצרים אפלה כה כבדה עד שאפשר להרגיש אותה.

הכמות האדירה של האבק העדין באוויר הייתה קטסטרופלית לחיים על פני כדור הארץ. לעומת חלקיקי הגופרית, שבתוך כ-8.5 שנים נעלמו ברובם מהאטמוספירה, חלקיקי האבק נשארו בה במשך כ-15 שנים. ההשפעות המשולבות של פליטות שונות אלה, בעיקר גופרית ואבק, הובילו לירידה משמעותית של עד 15 מעלות צלזיוס בטמפרטורת פני השטח.

המחקר מוסיף מידע חדש על האסון שהוביל להיכחדות הדינוזאורים, אך הוויכוח לגבי סיבת מותם המדויקת טרם נפתר בוודאות. מודלים של אקלים יכולים להשתנות, מה שמוביל לתוצאות שונות, ויש צורך במחקר נוסף כדי לפענח במלואו את המסתורין של האסון הפרהיסטורי הזה.