אסטרונאוטים מנסים ‘להיכנס להיריון’ בחלל

חוקרים יפנים הצליחו להוכיח לראשונה את היתכנותה של התרבות יונקים בחלל, על ידי טיפוח מוצלח בעוברי עכברים על סיפון תחנת החלל הבינלאומית. נעזרנו ב-ChatGPT כדי להבין את הניסוי והשלכותיו.

אוניברסיטת ימאצ’י ומכון המחקר הלאומי ריקֶן הכריזו במשותף על "מחקר הראשון אי פעם שמראה שיונקים עשויים לשגשג בחלל". את הניסוי יזם טֶרוּהיקוֹ ווַאקַיַאמַה, ביולוג מולקולרי במרכז לביוטכנולוגיה מתקדמת באוניברסיטה, בשיתוף עם צוות מסוכנות החלל היפנית, במטרה לענות על שאלה מכרעת: האם עובר של בעל חיים יונק מכדור הארץ יכול להתפתח באופן תקין בסביבת חוסר הכבידה של החלל?

כדי לענות על השאלה, עוברי עכברים בשלב התפתחותי מוקדם, שנשמרו במצב קפוא, שוגרו לתחנת החלל על סיפון טיל Falcon 9 של SpaceX באוגוסט 2021. לאחר הגעתם לתחנת החלל, האסטרונאוטים השתמשו במכשיר מיוחד כדי להפשיר את העוברים. לאחר מכן, העוברים תורבו בתנאי מיקרו-כבידה במשך ארבעה ימים. דגימות אלה הוחזרו מאוחר יותר לכדור הארץ, וכאן חוקרים בדקו והשוו אותם בקפידה עם עוברי עכברים שטופחו בסביבת כוח הכבידה הרגיל של כדור הארץ.

התוצאות, שפורסמו השבוע בכתב העת iScience, אופטימיות: המחקר חשף כי עוברים שתורבתו בתנאי מיקרו-כבידה התפתחו לבלסטוציסטים – שלב מכריע בהתפתחות המוקדמת. הם הציגו מספר תאים נורמלי, מה שמצביע על כך שלכבידה לא הייתה השפעה משמעותית על היווצרות הבלסטוציסט וההתמיינות הראשונית של עוברי יונקים בחלל. יתר על כן, המחקר הראה כי בהינתן ההזדמנות, בלסטוציסטים אלו יכולים להתקדם לעוברים ושליות עכברים ללא שינויים משמעותיים ב-DNA או שינויים בביטוי הגנים. עם זאת, צוין כי שיעור ההישרדות של העוברים שגדלו בתחנת החלל היה נמוך במקצת בהשוואה לאלה שהתרבו על פני כדור הארץ.

המחקר הזה הוא אבן דרך ראשונה בדרך לעידן הבא בחקר החלל, שבו מתכננות מדינות רבות לשלוח אסטרונאוטים למשימות בחלל ועל כוכבים אחרים שלא יימשכו ימים, שבועות או אפילו חודשים, כפי שהיה נהוג עד כה – אלא שנים רבות. המטרה היא להקים מושבות אנושיות של ממש על הירח, על מאדים ובסופו של דבר אף רחוק יותר. לצורך כך, הבנת אפשרויות הרבייה האנושית בחלל היא חיונית כדי לקיים את המושבות הללו.

הצעד הבא במחקר הזה הוא השתלת הבלסטוציסטים המעובדים בחלל בעכברים, כדי לקבוע אם הם יכולים להתפתח ולהיוולד כעכברים בריאים. החוקרים הדגישו את החשיבות של שלב זה באישור ההתפתחות ה"תקינה" של בלסטוציסטים במיקרו-כבידה. היבט נוסף של המחקר שמצדיק המשך הוא השפעת הקרינה בחלל על צמיחת עוברי יונקים.