אחת הפרשיות המוכרות והמסתוריות בהיסטוריה של בית המלוכה הבריטי, שמעוררת עניין זה מאות שנים, היא סיפורם של "הנסיכים במצודה". מדובר בשני ילדים בני 12 ו-9 שנכלאו במצודת לונדון – הארמון שידוע בעיקר כבית הכלא ששימש את משפחת המלוכה – ומעולם לא נראו שוב. הסתייענו ב-Forefront כדי להביא בפניכם את תעלומת החטיפה/רצח/עסקה אפלה האמיתית והמזעזעת שממשיכה להיחקר גם אחרי יותר מחצי מילניום:
בשנת 1483 נפטר מלך אנגליה, אדוארד הרביעי, והותיר את בנו הבכור, אדוארד החמישי, כיורש העצר. אולם דודו, ריצ'רד השלישי, הצליח לעכב את המלכתו של הנסיך הצעיר על ידי דרישת חקירה של קורותיו המשפחתיות של אדוארד הרביעי. בסופה התברר שהמלך המת התארס לאישה אחת לפני שנשא את זו שילדה את ילדיו, אדוארד וריצ’רד, ולכן נישואיו לאם אינם לגיטימיים והילדים הם ממזרים שאינם ראויים למלוכה. ריצ’רד השלישי הפך למלך, וציווה להחזיק את שני אחייניו במצודת לונדון.
זמן קצר לאחר הגעתם למגדל, נעלמו הנסיכים מעיני הציבור ולא נראו שוב מעולם. גורלם נותר נושא לוויכוח ולספקולציות מתמשכות, ולא פוענח עד עצם היום הזה. התיאוריה המקובלת ביותר היא שהם נרצחו, אך הנסיבות המדויקות והאשמים מעולם לא נקבעו באופן סופי.
החשוד המרכזי הוא המלך ריצ'רד השלישי עצמו. הסיבה לכך היא שמותם הבטיח לו את הבלעדיות על התביעה לכס המלכות, ומנע מהם או מאימם לערער על הקביעה שהם ממזרים ולכן לא יכולים למלוך. אפילו לאחר היעלמותם, שלטונו התאפיין בחוסר יציבות והתנגדות מצד אלה שטענו כי הנסיכים הם הטוענים הלגיטימיים למלוכה. היסטוריונים רבים טוענים שריצ'רד השלישי הורה על הוצאתם להורג, כדי למנוע כל אפשרות כזו.
בשנת 1674, כמעט 200 שנה לאחר היעלמותם, גילו פועלים שעבדו על שיפוץ המצודה שני שלדים קטנים לצד בגדי אצולה בתיבה שנקברה מתחת לגרם מדרגות. הסברה היתה כי מדובר בשני הנסיכים הנעדרים, אם כי בשל הטכניקות המוגבלות לזיהוי לאחר המוות שהיו זמינות באותה עת, לא ניתן היה לאשר באופן סופי את זהות השלדים. המלך באותה תקופה, צ’ארלס השני, ציווה לקבור את השלדים במנזר ווסטמינסטר.
למרות מציאת השלדים, הפרשה לא פוענחה, והסברים שונים לגורלם של שני הנסיכים המשיכו לצוץ. כך, למשל, האביר ג’יימס טיירל, שהתנגד לבית המלוכה יורק, שאליו השתייכו הנסיכים ודודם, הודה בחקירה תחת עינויים ברצח הילדים; הנרי סטאפורד, הדוכס השני מבאקינגהם, שהיה יד ימינו של ריצ’רד השלישי, חשוד גם הוא כמי שביצע את הרצח עבור אדונו – והדבר נתמך לכאורה על ידי העובדה שהמלך הוציא אותו להורג עוד באותה שנה למרות יחסיהם הקרובים, במה שהיסטוריונים טוענים שעשוי היה להיות ‘סגירת קצוות’ כדי לא להשאיר בחיים אף אדם שיודע את האמת; הנרי השביעי, שהצליח להביס את ריצ’רד השלישי לאחר שנתיים בלבד על הכס ולהפוך למלך הראשון מבית טיודור, היה זה שרצח את שני הנסיכים, בהנחה שעוד היו בחיים כאשר עלה לשלטון.
אבל תיאוריה נוספת, ומעניינת במיוחד, סוברת ששני הנסיכים מעולם לא נרצחו. לפי התיאוריה הזו אמם, אליזבת’ וודוויל, ביצעה עסקה עם ריצ’רד, שבמסגרתה הוא הסכים לאפשר להם לחיות בזהויות בדויות בכפרים מרוחקים. בשנת 1933, בתחילת עידן הזיהוי הפלילי המודרני, התגלה כי אותן עצמות שנקברו בווסטמינסטר 150 שנה קודם לכן לא יכלו להיות עצמותיהם של שני הנסיכים, שכן אחד השלדים היה בכלל של בעל חיים. בנוסף, בכפר מרוחק נמצאה כנסייה שבה דיוקן של מי שלפי רמזים בנוסח "צופן דה-וינצ’י" (התנוחה, תווי הפנים ומאפיינים אחרים) הוא אדוארד החמישי, שזכה לזהות בדויה כמעין אציל מקומי בכפר הנידח וחי לפחות עד גיל 41. אחיו, לעומת זאת, מת כנראה מסיבות טבעיות בגיל צעיר יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו