למה הנאצים הטביעו את האונייה העברית הראשונה?

היא היתה אמורה להיות ספינת הדגל – ואנחנו מתכוונים לזה באופן מילולי – של המדינה שבדרך. אבל היא לא זכתה לשוט תחת דגל ישראל, והמלחים ששירתו עליה לא חזרו הביתה מעולם. נעזרנו ב-Forefront כדי להביא את סיפורה של "הר ציון", האונייה העברית הראשונה בעת החדשה, שטבעה בדיוק לפני 83 שנים.

זו הייתה ספינת קיטור דנית שנבנתה בשנת 1907. בשנת 1935 היא עברה לבעלותה של חברת Palestine Maritime Lloyd, או בשמה העברי "הלויד הימי הארץ-ישראלי" – חברת ספנות עברית שהוקמה מספר חודשים קודם לכן והתחייבה לסייע בבניין מדינת היהודים על ידי שינוע ימי באמצעות כוח אדם עברי. שמה של האונייה שונה ל-SS Har Zion, או בעברית “א/ק (אוניית קיטור) הר ציון”.

למרות שבסיסה של החברה היה בנמל חיפה, האונייה נרשמה בקפריסין והפליגה תחת דגל צי הסוחר הבריטי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היא גויסה לצרכי הצבא הבריטי, והובילה בעיקר מטענים לצרכים צבאיים.

ב-29 באוגוסט 1940, הפליגה "הר ציון" כחלק משיירה גדולה שיצאה מליברפול שבבריטניה לכיוון סוואנה שבג'ורג'יה (ארה”ב). יומיים לאחר מכן, ב-31 באוגוסט, טורפדה (מלשון טוֹרְפֶּדוֹ) האונייה על ידי צוללת גרמנית ללא התראה. “הר ציון” ניזוקה קשות והחלה לטבוע במהירות.

אנשי הצוות על סיפון "הר ציון" נאבקו להימלט מהספינה הטובעת, אך למרבה הצער, כמעט כולם – 36 במספר, מתוכם 17 יהודים מהיישוב העברי – טבעו איתה באוקיינוס האטלנטי. רק מלח אחד, מקפריסין, הצליח לשרוד כאשר הוצל על ידי המשחתת הפולנית “בּוּסְקַוויצַה”.

מעניין לציין שגם האונייה השניה שנרכשה על ידי חברת הספנות העברית, “הר כרמל", לא האריכה ימים, והושמדה בשריפה שפרצה בה כאשר עגנה ברומניה כבר בינואר 1938. לאחר כל אחת מהטביעות, רכשה החברה ספינה חדשה – קודם את "מרים" ב-1938 ולבסוף את "אצילה" ב-1941 – אך "מרים" הוטבעה גם היא במהלך המלחמה, ואילו "אצילה" טבעה בנמל פורט סעיד במצרים כאשר איבדה את יציבותה והתהפכה אל תוך המים.