אנחנו אפילו לא צריכים לשלב בכתבה הזו סרטונים שבהם נראים זמרים שונים ומשונים שרים את השיר הזה. הוא כבר מתנגן לכולכם בראש. כמעט שאין אדם בעולם שלא יודע לפחות את הבית הראשון שלו בעל פה – והפזמון בן המילה האחת הרי לא מסובך, ועבור דוברי עברית אפילו מובן מאליו. אבל האמת היא שהשיר "הללויה" של לאונרד כהן עבר דרך חתחתים כדי להגיע למעמד הלהיט העל-זמני שממנו הוא נהנה כיום. נעזרנו ב-Perplexity וב-ChatGPT כדי לספר את סיפורו של אחד השירים האלמותיים בהיסטוריה:
לאונרד כהן כתב את "הללויה" בתחילת שנות ה-80 – וכשאנחנו מסתפקים בתיאור הזמן הכללי הזה במקום לציין שנה ספציפית אנחנו עוד עדינים, כי כהן עצמו הודה כי עבד על השיר כמה וכמה שנים (הגרסאות נעו בין שנתיים לשבע) ושפך את לבו ונשמתו לתוך הכתיבה. עם זאת, כשהציג את השיר, ואת האלבום Various Positions שבו היה, לחברת התקליטים שלו, קולומביה רקורדס, המפיקים טענו שאין לאלבום סיכוי להצליח מסחרית. הוא נאלץ להוציא אותו ב-1984 בלייבל קטן, ולמרות שביצע את השיר, ושירים נוספים מהאלבום, שכלל גם את Dance Me to the End of Love ו-If It Be Your Will, בהופעות חיות, הם לא זכו ליחס כלשהו.
במהלך אותן הופעות, שר כהן את "הללויה" כמעט בכל פעם עם מילים מעט שונות, ובהמשך זה הוביל גם לכך שהקאברים הרבים שלו נבדלים אחד מהשני במילותיהם, כאשר אין גרסה נכונה או שגויה. זאת מאחר שכהן עצמו הודה כי כחלק מתהליך הכתיבה הארוך של השיר הוא כתב לו כ-150 גרסאות, עם בתים רבים ושונים מאוד – חלקם בעלי משמעות תנ"כית-דתית, חלקם בעלי משמעות אישית-רומנטית וחלקם בכלל אמירות פוליטיות אקטואליות.
למשל, בגרסה המקורית שיצאה ב-1984, מבצע כהן הקבלה בין דוד המלך לחייו האישיים; בגרסאות אחרות הוא התמקד בדימויים חילוניים, ואפילו חושניים למדי, לאהבה; ובחלק מההופעות שילב בתים שרמזו לאירועים אקטואליים שעליהם רצה לדבר.
כאמור, בשנים הראשונות לא זכה הללויה להכרה, למרות שכהן הקפיד לשלב אותו בהופעות. המומנטום השתנה רק בשנות ה-90, כאשר ב-1991 הוציא ג’ון קייל קאבר לשיר, וב-1994 הצטרף אליו ג’ף באקלי, שכלל באלבומו Grace גרסת כיסוי שלא התבססה כלל על השיר של כהן, אלא על הגרסה של קייל.
הגרסה הזו זכתה לתפוצה רחבה, ורק אחריה החל השיר לככב בגרסאות כיסוי רבות נוספות. ב-2001 נכללו שני קאברים של השיר בסרט "שרק" – עובדה שגם היא סיפור בפני עצמה, שכן יוצרי הסרט הזמינו גרסת כיסוי מהזמר הקנדי רופוס וויינרייט, אך הבמאית המשותפת ויקי ג’נסון לא אהבה את התוצאה והחליטה להשתמש בסרט בגרסה של קייל. עם זאת, מאחר שהחוזה עם וויינרייט להופעה בפסקול כבר נחתמה, הגרסה שלו היא זו שמופיעה באלבום הפסקול, שנמכר במיליוני עותקים.