צעצועים היו מאז ומתמיד אמצעי של מבוגרים לעניין ילדים בנושאים רציניים, אבל מעט מאוד פריטי משחק היו שנויים במחלוקת או מרחיקי לכת כמו המעבדה לאנרגיה אטומית של גילברט U-238. ערכה מדעית זו לילדים, שהושקה בשנת 1951 על ידי חברת הצעצועים האמריקאית A.C. Gilbert, הציעה היכרות מעשית עם עולם האנרגיה הגרעינית. עם זאת, היא גם חשפה ילדים לחומרים רדיואקטיביים. נעזרנו ב-Forefront כדי ללמוד עוד על הצעצוע המיינן.
מעבדת האנרגיה האטומית של גילברט U-238 הייתה פרי מוחו של אלפרד קרלטון גילברט, ממציא ואיש עסקים, הידוע בעיקר בזכות יצירת סט ה-Erector, ערכת בנייה מתכתית לילדים. גילברט האמין בערך החינוכי של צעצועים, וראה במעבדה לאנרגיה אטומית דרך לעורר עניין של ילדים במדע ובאנרגיה גרעינית, נושא שעורר עניין ציבורי רב בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה.
מעבדת האנרגיה האטומית הייתה ערכה מורכבת ומתוחכמת. היא כללה מונה גייגר-מולר, תא ערפל של ווילסון שנועד להראות את המסלולים של חלקיקי אלפא, ספינת’ריסקופ לצפייה בהתפרקות רדיואקטיבית "חיה", ארבע דגימות של עפרות המכילות אורניום ואלקטרוסקופ למדידת רדיואקטיביות.
הערכה הגיעה גם עם מדריך הוראות בן 60 עמודים וספר קומיקס שכותרתו "למד כיצד דגווד מפצל את האטום!" כדי להפוך את הפיזיקה הגרעינית לנגישה יותר לילדים.
הכללתם של חומרים רדיואקטיביים ממשיים בעזרי הערכה הפכה את מעבדת האנרגיה האטומית לשנויה במחלוקת. ארבע דגימות העפרות המכילות אורניום היו רדיואקטיביות, אם כי במידה קלה מאוד. בעוד שרמות הקרינה לא היו גבוהות מספיק כדי לגרום לנזק מיידי, המחשבה על כך שילדים משחקים עם חומרים רדיואקטיביים גרמה לחשש.
מעבדת האנרגיה האטומית שווקה רק שנה אחת, מ-1951 עד 1952. תג המחיר הגבוה שלה, 50 דולר, השווים ליותר מ-500 דולר כיום, הפך אותה לבלתי נגישה למשפחות רבות. יתרה מכך, המודעות הגוברת לסכנות הקרינה תרמה ככל הנראה לתוחלת החיים הקצרה שלה.
למרות אופייה השנוי במחלוקת, מעבדת האנרגיה האטומית של גילברט U-238 לא נאספה בריקול, ולא ידוע על מקרים של פגיעה מהצעצוע. למעשה, היא הפכה לפריט אספנים, כאשר סטים שלמים הם די נדירים ובעלי ערך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו