כך נולד באגס באני, הארנב הכי אהוב בעולם

באגס באני הוא אחת הדמויות המוכרות ביותר בהיסטוריה של סרטי האנימציה. אבל איך נוצרה דמות הארנב הקליל, השנון והחצוף, שלא מפחד מהצייד שמנסה להרוג אותו ללא הפסקה לאורך שנים של סרטי האחים וורנר? לכבוד יום השנה ה-83 לסרט הראשון בכיכובו, ChatGPT מספר לנו כיצד נוצר:

דמות הארנב הבורח מהצייד הופיעה לראשונה בסרט האנימציה הקצר "Porky’s Hare Hunt" ("ציד הארנבות של פורקי"), שיצא לאקרנים ב-30 באפריל 1938. עם זאת, הגרסה המוקדמת הזו של הדמות הייתה שונה למדי מזו שאנו מכירים ואוהבים היום. בסרט הזה הוא היה בעל פנים מוארכות, חסר שם וגם די חסר אישיות.

במהלך השנים הבאות המשיכה הדמות להתפתח והופיעה בסרטוני אנימציה שונים. המראה שלו השתנה בהדרגה, אישיותו התחדדה, והוא התחיל להוות דמות מרכזית יותר. הרגע המכריע היה סרט האנימציה הקצר "A Wild Hare" ("ארנב פראי"), שיצא היום בשנת 1940, בבימויו של טֶקְס אייברי ובדיבובו של מל בלאנק, שהפך לקולו האגדי של הארנב.

שמה של הדמות גם הוא השתנה. תחילה, לפי סיפורים של עובדי האולפן, הוא כונה "Happy Rabbit" ("ארנב שמח"). הקרדיט לשם "באגס באני" מגיע לבנג’מין "באגס" הארדווי, אנימטור באולפני וורנר. הוא היה אחראי לפיתוח מספר דמויות, ובמהלך שנות ה-30 המאוחרות עבד על דמות הארנב. הדעות חלוקות לגבי האופן בו הגיע כינויו של הארדוויי להיות שמו של הארנב עליו עבד: לפי שתי גרסאות, הארדוויי העניק לו את השם בעצמו, כאשר בגרסה אחת הוא עשה זאת במהלך שיחה עם עמיתו האנימטור קאל דלטון, ובגרסה אחרת בשיחה עם אייברי, שדרש שם טוב יותר לדמות כאשר ביים את הסרט הראשון בכיכובה. לפי גרסה שלישית, הכינוי דבק בה מפני שעובד שחילק את משימות פיתוח הדמויות קרא לארנב "הפרויקט של באגס" – כלומר, משימה באחריותו של הארדוויי.

הצלחת "ארנבת פראית" הזניקה את הפופולריות של באגס באני, והוא הפך לאחת הדמויות המרכזיות בסרטי האחים וורנר. ההומור שלו, שנינותה ומשפטי הקץ’ שלו, כגון "אה, מה קורה, דוק?" ו"What a maroon" (בתרגום מילולי "איזה חוּם", אך מדובר בעיוות של moron, "מטומטם"), חיבב אותו על קהלים ברחבי העולם.

לאורך שנות ה-40 וה-50, כיכב באגס באני במספר סרטים קצרים עטורי שבחים, לעתים קרובות לצד דמויות בלתי נשכחות אחרות כמו דאפי דאק, אלמר פאד ויוסמיטי סם. בהמשך הופיע בסרטים באורך מלא, תוכניות טלוויזיה ופרסומות, והפך לאייקון תרבות. הוא קיבל כוכב משלו בשדרת הכוכבים של הוליווד, מקום של כבוד במוזיאון הסמית’סוניאן ואפילו בדרגה של כבוד בחיל הנחתים של ארה"ב ב-1989.