תשכחו מאילת שהכרתם: משהו חדש קורה מחוץ למלונות

אפשר להעביר סוף שבוע שלם באילת בלי להיות באמת באילת. מגיעים ברכב או בטיסה לרמון, עושים צ'ק-אין, מקבלים צמיד, יורדים לבריכה, עולים לבופה, חוזרים לחדר וחוזר חלילה. במקרה הטוב יוצאים בערב לטיילת וחוזרים עם קעקוע חינה.

במובן מסוים, זה היה במשך שנים אחד מסודות ההצלחה של עיר הנופש הדרומית. המלון לא היה רק המקום שבו ישנים - הוא היה החופשה עצמה. הבריכה, האוכל, מועדון הילדים וההפעלות סיפקו כמעט את כל מה שהנופש היה צריך, והעיר שמעבר למתחמי המלונות נותרה לעיתים רק תפאורה.

אלא שמשהו מתחיל להשתנות. יותר ישראלים מגלים שאפשר להגיע לאילת גם אחרת: להזמין לינה וארוחת בוקר, לוותר על חלק מהארוחות במלון ולצאת לחפש אוכל, בילויים, טבע ומקומות עם סיפור.

השינוי הזה מתחבר למה שקרה בשנים האחרונות לחופשה שלנו גם בחו"ל. ריזורט ובריכה כבר לא תמיד מספיקים. אנחנו רוצים כפרים, סמטאות, תצפיות, מסעדות, שווקים, אתרים היסטוריים ומקומות שיצטלבו אחר כך בפיד. אם בחו"ל אנחנו רוצים לגלות את היעד, למה דווקא באילת אנחנו עדיין נשארים בלובי?

במקום עוד אטרקציה - לתת לעיר סיפור

אחת הדוגמאות המעניינות נמצאת דווקא במקום שהיה במשך שנים אחד הסמלים הראשונים שפגשו הנוחתים בעיר: מגדל הפיקוח הראשון של שדה התעופה הישן באילת.

המבנה ההיסטורי, המיועד לשימור, קיבל לאחרונה חיים חדשים עם פתיחת סניף של קפה ברויטמן המקומי, המגיש בין היתר לחמי מחמצת ומאפים. אבל הסיפור כאן הוא לא רק עוד בית קפה. עצם הבחירה להכניס פעילות חדשה אל תוך מגדל הפיקוח הופכת שריד מעבר של העיר למקום שאפשר שוב להיכנס אליו, לשבת בו ולפגוש דרכו חתיכה מההיסטוריה המקומית.

זהו מודל שמוכר היטב מערים אחרות, שבהן מבנים היסטוריים זוכים לשימוש חדש במקום להפוך למונומנטים סגורים. גם במושבה הטמפלרית שרונה בתל אביב, למשל, השימור הפך לחלק מחיי המסחר והבילוי.

וזה אולי אחד השינויים המעניינים שמתרחשים באילת: במשך שנים חלק גדול מהמוצר התיירותי בעיר נבנה במיוחד עבור התייר. עכשיו נכנסים לתמונה גם המקומות שכבר היו כאן - מבנים לשימור, סיפורים מקומיים ונקודות מפגש שנמצאות בין אזורי המגורים לרצועת המלונות והחוף.

הלילה שייך לאילת

גם חיי הלילה מנסים לטפס קומה. על גג מתחם שבעת הכוכבים, שנפתח השנה מול שדה התעופה הישן ועל קו התפר שבין רצועת החוף לשכונות המגורים, נפתח ASIA - קומפלקס המשתרע על פני כ-1,000 מ"ר.

המתחם משלב מסעדה אסייתית המבוססת על מנות ממטבחי יפן, סין, תאילנד ומדינות נוספות, בר קוקטיילים פתוח ומתחם לאונג' סביב בריכת אווירה, כשברקע מפרץ אילת והרי אדום. על פי היזמים, ההשקעה במקום עמדה על יותר מ-10 מיליון שקל.

כאן האוכל אמור להיות רק חלק מהחוויה. הרעיון הוא לייצר מקום שמחליף אופי לאורך היום - בילוי שמתחיל בצהריים, ממשיך אל השקיעה ונכנס לתוך הלילה עם מוזיקה, די-ג'יים ושפים אורחים. זה קונספט שהישראלים מכירים היטב ממיקונוס, איביזה, דובאי ויעדי נופש אחרים, אבל פחות מאילת.

"תרבות הבילוי על הגגות, כמו שרואים באמריקה, באירופה או בדובאי, לא הייתה קיימת כאן עד היום", אומר אלעד גוזלן, מבעלי ASIA. לדבריו, המטרה הייתה לייצר חוויה שמתחילה בצהריים ומשתנה עם כניסת הערב, ולא להקים עוד מסעדה שפועלת רק סביב הארוחה.

וזו רק ההתחלה מבחינת המתחם: במהלך החודשיים הקרובים מתוכננות להיפתח בו גם מסעדת בשרים ומסעדה איטלקית, לצד מתחמי שופינג ועסקים.

מהטיילת לציפורים: סוכות מחוץ למלון

גם מי שיגיע לעיר במהלך חגי תשרי יקבל כמה סיבות להוריד את הצמיד ולצאת החוצה.

ב-25–26 בספטמבר צפויה הטיילת הצפונית להפוך לבמת רחוב גדולה במסגרת פסטיבל אילת לתיאטרון רחוב. בתוכנית: אמני קרקס, אקרובטים, להטוטנים, ליצנים, פסלים חיים, דמויות פנטזיה, סדנאות ומוזיקה חיה. האירועים יתקיימו לאורך הטיילת והכניסה חופשית.

יומיים לאחר מכן, ב-28-29 בספטמבר, אפשר יהיה לפגוש אילת אחרת לגמרי במסגרת אירועי "הולכים על פתוח" של רשות מקרקעי ישראל והחברה להגנת הטבע. בפארק הצפרות בעיר יתקיימו סיורים מודרכים ללא תשלום, שיחשפו את המבקרים לעונת הנדידה ולציפורים שעוצרות באילת במסען בין היבשות, כולל שחרור ציפורים בחזרה לטבע. ההשתתפות ללא עלות, בכפוף להרשמה מראש.

אבל למה להשקיע מיליונים כדי שהתייר יצא מהמלון?

זו אולי השאלה המעניינת ביותר. הרי המלונות באילת בנויים בדיוק כדי להשאיר את האורח בפנים. הוא כבר שילם על הבריכה, הארוחות ולעיתים גם על המשקאות והפעילויות לילדים. מבחינת מי שהזמין "הכול כלול", כל יציאה מהמלון משמעותה כמעט תמיד הוצאה נוספת - על אוכל, שתייה או בילוי שכבר לכאורה שילם עליהם בחופשה.

ובכל זאת, יזמים מהמרים עכשיו על כך שיהיו מספיק נופשים שירצו דווקא לצאת. ההימור הזה מספר משהו על הדרך שבה אנחנו תופסים היום חופשה. כשהנסיעה עצמה הופכת לתוכן, והמקום שבו שתינו קפה, צפינו בשקיעה, אכלנו או הצטלמנו הופך לחלק מהזיכרון לא פחות מחדר המלון, עיר נופש שמציעה בעיקר מלונות עלולה לגלות שהיא מצליחה להשאיר את התייר קרוב - אבל נותנת לו מעט מאוד סיבות להכיר אותה.

מוקדם כמובן להספיד את ה"הכול כלול", וסביר שהישראלים גם לא יוותרו עליו בקרוב. הבריכה, המזגן והבופה ימשיכו להיות חלק משמעותי מהקסם האילתי. אבל הם כבר לא חייבים להיות החופשה כולה.

האתגר החדש של אילת הוא בדיוק הפוך מזה שהכירו המלונאים במשך שנים: לא רק לגרום לתייר להישאר, אלא לגרום לו להרגיש שהוא מפסיד משהו אם הוא נשאר כל היום במלון.

כי אולי החופשה האילתית הבאה לא תתחיל כשמקבלים את הצמיד בקבלה - אלא דווקא ברגע שבו מחליטים להוריד אותו ולצאת החוצה.