לא בוהים במסך, חוגגים עם צ'ולנט בחמישי: ביקור בעיר הצפופה בישראל

בני ברק, חמישי בערב. הרחובות מוצפים באנשים שיוצאים לקנות אוכל מוכן לשישי, וגם בצעירים שסיימו שבוע למידה בישיבות ויוצאים לבלות.

הדבר הראשון שתפס לי את העין - אנשים לא בוהים בטלפון. בגלל שלרוב התושבים אין סמארטפון, אלא רק טלפון כשר - הם כמעט ולא במסכים. טיילתי ב-76 מדינות ואנשים מכורים לסמארטפון בכל מקום בעולם - לא בבני ברק.

יש בבני ברק מספרי טלפון ייחודים לכל מיני שירותים - לשמיעת חדשות, ואפילו קו שמודיע מתי האוטובוס מגיע, ככה הם מסתדרים בלי אינטרנט ואפליקציות שכולנו רגילים אליהן.

הדבר השני שתופס לי את העין מייד בכניסה לעיר - מודעות ושלטים כמו שאי אפשר למצוא בעוד מקום בארץ. מפרסומות לוויטמין סי וכדורי שינה, למדבקות שמזהירות משימוש בסמארטפון וגם שלטים שדורשים סגירה של חנויות שפועלות בשבת ודרישה ללבוש צנוע לנשים.

בכל פינה אני רואה אין סוף קופות צדקה. בני ברק בין המובילות בעולם ביחס של תושבים לקופות צדקה ונדבות - אחת הדרכים לשרוד כלכלית עבור משפחות עם המון ילדים ובדרך כלל רק הורה אחד שעובד.

נכנסתי לישיבת פוניבז' הגדולה ודיברתי עם בני הישיבה שמגיעים מכל הארץ ללמוד בה. תלמידים מגיל 17 ועד 23 לומדים פה משעות הבוקר המוקדמות ועד אמצע הלילה, כולם רווקים וכולם בחליפות לבנות. הופתעתי מכמה הם היו צמאים לדבר ולשתף על החיים שלהם. למרות הפערים בינינו בתפיסה היה מאוד מעניין והם אפילו הסתקרנו לשמוע על המסעות שלי בעולם.

"מדינה נפרדת"

ככל שעברו השעות והסתובבתי יותר בבני ברק נפל לי יותר ויותר האסימון - בני ברק מתפקדת כמדינה נפרדת. רוב השירותים שאנחנו רגילים אליהם בערים חילוניות קיימים פה בגרסה אחרת.

מותגים זולים

נכנסתי לחנות ספרים מקומית והספרים כולם מותאמים לחרדים. ציורים רק של גברים על הכריכות ומסתבר שאפילו חנויות ספרים צריכות תעודת כשרות כדי לוודא שלא מוכרים ספרים שלא תואמים את הערכים שלהם. בסופר המקומי מצאתי המון מותגים שאי אפשר למצוא בעוד מקומות בארץ - במחירים הרבה יותר זולים ובעיקר באריזות הרבה יותר גדולות.

יש גם שירות מוניות שפועל רק בבני ברק, ואפילו חדרי מחשב ציבוריים כמו שראיתי רק במדינות עולם שלישי מסביב לעולם - פשוט כי לרוב התושבים אין בבית מחשב פרטי, וגם הוא כמובן מוגבל רק לאינטרנט כשר.

הכלה מכוסה, כולל העיניים

בבני ברק יש שדרה שלמה של אולמות אירועים ובחמישי בארץ יש המון חתונות, שאלתי בנימוס אם אפשר להיכנס והוזמנתי בברכה. הייתי בחתונות מקומיות בברזיל, סין, קמבודיה ואפילו אוגנדה, אבל פעם ראשונה שלי בחתונה חרדית והיה מרתק. בכל טקס החופה הכלה הייתה מכוסה מכף רגל עד ראש כולל העיניים.

בחמישי בערב כולם יוצאים לאכול צ'ולנט (חמין בגרסת אשכנז, מנה עלתה 35 שקלים) והרחובות מלאים וצפופים. כל הבנייה בשכונות בבני ברק כל כך שונה ממה שאני מכיר בשאר הארץ: מאוד צפופה ולפעמים נראה שגם קצת פיראטית. מאוד נפוץ לראות משפחות של 10 ילדים ומעלה ביחד ברחוב. וגם לראות ילדים מגיל מאוד מאוד קטן מטפלים באחים הקטנים שלהם (לפעמים אפילו כבר מגיל 5).

הופעתי מכמה שהיה לי מעניין ומיוחד, גיליתי מדינה בתוך מדינה, 10 דקות מתל אביב עיר שמתפקדת כל כך שונה ממנה. למרות הפערים והשוני בתפיסה היה לי מרתק לדבר עם התושבים, הרגשתי שאני מקבל המון מבטים ופרצופים אבל שהם נובעים בעיקר מסקרנות ולא מאיימים.

אז כמובן שאני מזכיר לעצמי שאני גבר ובתור אישה יכול להיות שהחוויה הייתה שונה, אבל בסוף זה חלק מהארץ ומהעם שלנו - והוא מאוד מעניין ומיוחד מבחינה תרבותית.

נושא החרדים והגיוס ומציף רגשות אצל חלק גדול מאיתנו. בביקור הנוכחי שלי בארץ אני מצלם ומשתף תוכן מקהילות וקבוצות מיוחדות שחיות בישראל - ללא פוליטיקה וללא אקטואליה. רק שיתוף של מה שראיתי וחוויתי מהסתובבות של כמה שעות בחמישי בערב בעיר הכי דתית בישראל.