"מעולם לא נתקלנו בתופעה, לא חשבנו שהטקס ישאיר אותנו כמעט חסרי מילים"

אחרי כמעט שלושה חודשים שטיילו בסרי לנקה, בני הזוג אריק זבודניק ורוני ארצי הגיעו לג'פנה (Jaffna), העיר גדולה בצפון המדינה והעיר המרכזית של המיעוט הטמילי-הינדואיסטי. "למבקר מבחוץ היא עשויה להיראות כמו עיר רגילה, עם מקדשים צבעוניים, חנויות קטנות, עצי דקל ואווירה שונה לחלוטין מזו של קולומבו הבירה הסואנת. אבל מתחת לפני השטח הסתתרו מנהגים דתיים ייחודיים, תרבות מרתקת ובנוסף לזה - סיפור של מלחמה אזרחים ממושכת", מספר אריק. "לא חשבנו שדווקא שם דברים ישאירו אותנו כמעט חסרי מילים, אחרי טיולים ב-46 מדינות ב-3.5 שנים האחרונות.

אבל היום הכי מעניין של בני הזוג, שמטיילים מסביב לעולם כבר מ-2023 (אינסטגרם open.ticket.nomads), היה כשיצאו לטיול מחוץ לעיר. "שכרנו טוקטוק עם נהג ונסענו לטייל באזור. בדרך, ליד העיירה Tellippalai התחלנו לראות רכבים משונים עם מחזה לא ברור. בהתחלה זה נראה לנו כמו קישוטים של חג, עד שהבחנו באנשים תלויים מרצונם מאותם הרכבים. כשהתקרבנו יותר, גילינו שהם תלויים בצורה מחרידה - עם ווים מברזל שחודרים לגוף דרך העור בגב וברגליים".

"מעולם לא נתקלנו בתופעה הזו, אז מיהרנו לשאול את הנהג שלנו. הוא הסביר לנו שמדובר בפסטיבל שמציג מסורת הינדואיסטית בשם קאוואדי אטאם (Kavadi Attam). זה למעשה נדר דתי: המאמין מתחייב לבצע פעולה מסוימת במסגרת הקשר שלו עם האלוהות. הנדר שהם לוקחים עשוי להיות קשור לבקשה לעזרה, להחלמה של אדם קרוב, להודיה על דבר טוב שהתרחש או לרצון לבטא מסירות עמוקה - דרך לקיים התחייבות דתית באמצעות הגוף. הם לא מנסים לגרום כאב לשם הכאב - המאמין משקיע מאמץ, מקבל על עצמו מגבלה או עומד במבחן גופני כחלק מהפולחן - לרוב לאל ההינדי מורוגן המוכר כאל המלחמה והניצחון בפולחן הטמילי".

"ביקשנו לראות עוד"

"ביקשנו לראות עוד ולנסוע למקדש הראשי שבה התחולל הפסטיבל, וכשהגענו לשם הוא היה הומה במאות אנשים. כל הרכבים עם המאמינים התלויים התרכזו לשם, כשהתקרבו למקדש נפגשו עם בני משפחותיהם, כולל נשים וילדים שתמכו בהם בגאווה בזמן הטקס. מעל כל רכב עמדו אנשים שנדנדו את המאמינים התלויים על גבי חבלים, והניפו אותם שוב ושוב, לפעמים תוך כדי שהם מבצעי טקסים כמו פיצוח קוקוסים כסמל של פיצוח האגו".

"התחושות היו אינטנסיביות, ריח חזק של קטורת מילא את האיזור. כשהגיעו לכניסה למקדש המאמינים התלויים הורדו מהווים, נוטפי דם, והלכו להתפלל עם בני משפחותיהם. הם מתכוננים לעיתים כחודש של צום ותפילות לאירוע על מנת להתמודד עם הכאב, וחלקם מכניסים את עצמם למצב של טראנס. הציפייה, הריכוז, ההתרגשות, המוזיקה וגם ההקשר קבוצתי יכולים להשפיע על האופן שבו הם חווים כאב, אך אין בכך הוכחה שהכאב נעלם".

סיוע ישראלי בשנות ה-80

העיר ג'פנה, שבצפון סרי לנקה, הייתה אחד ממוקדי מלחמת האזרחים שהתחוללה במדינה בין 1983 ל-2009. האוכלוסייה באזור היא ברובה טמילית, קבוצה אתנית שרובה הינדואיסטית, בעוד שרוב תושבי סרי לנקה הם סינהלים ובודהיסטים. במהלך המלחמה נהרגו אזרחים טמילים רבים, וכוחות הממשלה הואשמו בהפרות חמורות של זכויות האדם. מנגד, ארגון הנמרים הטמיליים, שנאבק להקמת מדינה טמילית עצמאית, ביצע פיגועי התאבדות, התנקשויות והרג אזרחים.

המלחמה הסתיימה במאי 2009, לאחר 26 שנות לחימה, בתבוסת הנמרים הטמיליים בידי צבא סרי לנקה. במהלך שנות ה-80 סיפקה ישראל לסרי לנקה ציוד צבאי, הכשרות וסיוע בתחומי הביטחון והמודיעין, אולם אין די ראיות לקבוע כי הסיוע הישראלי היה גורם מכריע בהכרעת הארגון כעבור שני עשורים.

גם כיום, יותר מ-17 שנים לאחר סיום המלחמה, השלכותיה ניכרות. משפחות ממשיכות לחפש מידע על יקיריהן שנעלמו, וארגונים טמיליים דורשים חקירה של ההפרות שבוצעו במהלך הלחימה והעמדת האחראים לדין. חלקם מגדירים את האירועים כרצח עם ודורשים הכרה בינלאומית בכך, בעוד ששאלות האחריות והצדק עבור קורבנות המלחמה נותרו ברובן בלתי פתורות.

"אחרי שצפינו בטקסים והמשכנו את הטיול שלנו בטוקטוק, היום העמוס הסתיים בצורה מפתיעה - הנהג הזמין אותנו אליו הביתה לארוחה עם המשפחה. זה היה מפגש אנושי מרגש, והם הגישו לנו את המנה הסרי לנקית הקלאסית - אורז עם קארי, ואכלנו עם הידיים כפי שנהוג באיזור של העולם. למרות שהתקשורת איתם הייתה מוגבלת בגלל פערי שפה, הם גרמו לנו להרגיש בבית".

"אולי זו אחת החוויות המיוחדות של טיול: אתה מגיע למקום מסוים בלי לדעת כמעט דבר על ההיסטוריה שלו, נתקל במנהג שאתה מתקשה להבין, ומגלה בהדרגה עולם שלם שמאחוריו. ובסוף היום, דווקא מפגש אנושי פשוט מזכיר לך שמאחורי כל ההבדלים התרבותיים, הפוליטיים והדתיים, יש אנשים שמבקשים לחלוק איתך את מה שיש להם".