חזרתי לאחרונה מעשרה ימים באוזבקיסטן - בטשקנט, בסמרקנד ובבוכרה - בתחושה שגיליתי יעד שראוי להרבה יותר תשומת לב מצד ישראלים.
מרכזים מסחריים, צעירים ומטרו שהוא מוזיאון ומקלט
טשקנט רחוקה מהסטיגמות על עולם ישן. יש בה מרכזים מסחריים, גורדי שחקים, חיי לילה והרבה צעירים. רעידת אדמה ב-1966 הרסה חלקים נרחבים ממנה, אך היום היא נראית כמו מקום שלא מסתכל אחורה.
המטרו הוא סיפור בפני עצמו. הוא נפתח ב-1977 והיה המטרו הראשון במרכז אסיה. התחנות תוכננו לשמש גם כמקלטים אטומיים, ועד תחילת 2018 היה אסור לצלם בהן. כיום כבר מותר לצלם ולגלות שכל תחנה נראית כמו מוזיאון. למשל, בתחנת קוֹסְמוֹנַבְטְלאר מוצגים דיוקנאות של יורי גגארין ושל ולנטינה טרשקובה, האיש והאישה הראשונים בחלל, ובתחנת פַּחְטַקוֹר האריחים מעוטרים בפרחי כותנה.
בין הערים הגדולות נוסעים ברכבת המהירה אַפְרוֹסיוֹב, שמסוגלת להגיע למהירות של 250 קמ”ש. נסיעה מטשקנט לבוכרה אורכת כ-4 שעות, ולסמרקנד קצת יותר משעתיים.
היסטוריה בסמטאות
מי שיוצא מרובע מודרני בטשקנט או בסמרקנד מגיע תוך זמן קצר לשווקים מקומיים ולקצב חיים אחר לגמרי. המדינה רצה קדימה, אבל האותנטיות עדיין נמצאת בכל פינה, וזה בא לידי ביטוי גם בקשיי שפה. המקומיים דוברי הרוסית יתקשו ברובם לתקשר עם תיירים שאינם דוברים את השפה, אבל ישמחו לעזור ולפתוח שולחן לכל אורח.
סמרקנד נוסדה במאה ה-7 לפני הספירה, ונחשבת לאחת הערים הוותיקות בעולם שהיו מיושבות ברצף. כיכר רגיסטן מוקפת שלוש מדרסות (בתי ספר אסלאמיים) מעוטרות באריחים. העתיקה בהן נבנתה בין 1417 ל-1421 ע"י אוּלוּג בֶּק – מתמטיקאי, אסטרונום ונכדו של טימור לנג, שכבש את העיר והפך אותה לבירת האימפריה הטימורית.
גם בוכרה היא עיר עתיקה למדי, עם היסטוריה של יותר מ-2,000 שנה. המרכז ההיסטורי שלה נמצא ברשימת המורשת העולמית מ-1993, ונחשב לדוגמה השלמה ביותר לעיר ימי ביניימית במרכז אסיה. בעיניי, שילוב חיי הלילה של טשקנט עם הסמטאות של סמרקנד ובוכרה הוא פסגת הטיול.
שעה וחצי מהעיר ואתם בהרים
כשעה וחצי נסיעה מטשקנט, כ-85 קילומטר, מתחילים הרי טיין שאן המערביים. אני אמנם הייתי שם בקיץ, אבל אם אתם בקטע של סקי, עונת הסקי נמשכת שם מדצמבר עד אמצע מרץ.
סמוך לאזור נמצא אגם צ'ארְבַאק, מאגר מלאכותי שנוצר בעקבות בניית סכר בגובה 168 מטר על נהר צ’ירְצ’יק בשנות ה-60 של המאה הקודמת. כ-150 אתרים ארכיאולוגיים נותרו מתחת למים, והשם מגיע מהמילה הפרסית ל"ארבעה גנים". האזור מציע אוויר נקי, מסלולי טיול נוחים ונוף מדהים.
אוכל: פלוב לפני שיוצאים מהבית
המטבח המקומי, כך התרשמתי, מושפע חזק מרוסיה השכנה, שגם שלטה באוזבקיסטן במשך שנים, ומהמסורת הנוודית. שלוש מנות חובה: פְּלוֹב (המקבילה הבוכרית לאושפלו הפרסי), מרק דושפרה ולחם אוזבקי - בעיקר כשהוא חם ישר מהתנור. הפלוב הוכנס לפני עשור לרשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של אונסק”ו, ולפי הארגון באוזבקיסטן קיימת מסורת לפיה אורח לא יוצא מהבית עד אחרי שהוגש לו פלוב.
הפינה הישראלית
לישראלים יש עניין נוסף במדינה: לפי קרן המונומנטים העולמית (WMF), קהילה יהודית חיה בבוכרה יותר מאלפיים שנה, ובמרכז העיר שרדו בתים מסורתיים מהרובע היהודי הישן, שהקרן ואונסק"ו מתעדות ומשמרות.
לפי נתוני רשות שדות התעופה, בשנת 2025 יצאו מישראל לאוזבקיסטן כמעט 61,500 נוסעים. עד סוף 2026 צפוי מספר דומה. לצורך השוואה, ליוון נסעו מישראל ב-2025 כמעט 1.9 מיליון נוסעים.
באופן רשמי חוקת המדינה חילונית, ולא חששתי להגיד שאני מישראל. עם זאת, המטה לביטחון לאומי טוען כי יש להימנע מהחצנת סממנים ישראלים, ובשום פנים ואופן לא להיכנס למרחב דרום המדינה, הסמוך לגבול עם אפגניסטן.
כמה זה עולה
טיסה היא החלק היקר. קיימות טיסות ישירות מישראל לטשקנט, אם כי לא מדובר בקו פעיל במיוחד - שלוש טיסות בשבוע כשהכל פתוח ואין שיבושים. מחירי טיסות למדינה מתחילים מיותר מ-600 דולר לאדם ומאמירים עד מעל 1,000 דולר, תלוי במועדים המדויקים ובתנאים. טיסה ישירה לוקחת סביב 5 שעות (יותר בהלוך, פחות בחזור).
לינה: בבוכרה התארחנו בגסט האוס ב-70 שקל ללילה לאדם. בשאר המקומות לנו במלונות ברמת 4 כוכבים בכ-150 עד 180 שקל ללילה לאדם.
אוכל: בשווקים ובמסעדות פשוטות זול מאוד. במסעדת יוקרה, עם הזמנה גדולה ומפנקת, שירות ואלכוהול, יצא בערך 100 שקל לאדם.
שופינג: אם אתם מפנטזים על מותגים בינלאומיים מוכרים בזול, זה החלק שבו תתאכזבו. המחירים של מוצרים שאנחנו מכירים גם בארץ די דומים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו