מילדות בחוף מציצים לקולומביה: המסע של המורה הישראלי לכפר המבודד

כבר 10 שנים שֶׁגַּיְא שטיינברוך, 32, נודד בעולם לסירוגין, עם גיחות לישראל. הוא גדל בחוף מציצים בתל אביב, ב"חמולה אשכנזית" לדבריו וכבר הספיק לטייל ביותר מ-55 מדינות, במקומות לא שגרתיים כמו שבטים באפריקה, עיראק והאמזונס.

"למדבר הגואחירה בצפון קולומביה הגעתי עם בת זוג שלי בעיקר כדי להכיר את אנשי הוואיו (Wayuu) ואת החיים במדבר, עולם שונה לחלוטין מהאמזונס", הוא מספר ל"היום". "במקום יער גשם אינסופי יש כאן מדבר צחיח שנפגש עם הים הקריבי, כפרים מבודדים וקהילות שחיות בתנאים קשים מאוד ושומרות על תרבות ומסורת ייחודיות".

ממה אתה מתפרנס?

"אני מתפרנס כיום מהשקעות פעילות בשוק ההון. נכנסתי לעולם ההשקעות דרך אבי, שעוסק בתחום ומומחה להשקעות בבורסה, ומאז זה הפך לתחום שאני עוסק בו באופן עצמאי ויומיומי. מבחינתי, ההשקעות מאפשרות לי חופש וגמישות, וזה מה שמאפשר לי להמשיך לטייל ולחקור את העולם לאורך השנים. בנוסף, אני מורה לגיאוגרפיה במקצועי, ולמדתי ביולוגיה ומדעי הסביבה באוניברסיטה העברית - תחומים שמתחברים מאוד לאהבה שלי לטבע, לאנשים ולמקומות שאני מגיע אליהם".

אחרי שנים של מסעות וחיים לצד קהילות ילידיות ברחבי אמריקה הלטינית, הוא חשב שכבר ראה כמעט הכול. "אבל כשהגענו לחצי האי גואחירה שבצפון קולומביה, הרגשנו כאילו נחתנו ביבשת אחרת. הנוף המדברי, העזים שמסתובבות בין הקקטוסים, הבתים הפשוטים והרוחות החזקות הזכירו לי הרבה יותר את אפריקה מאשר את קולומביה. כמעט בלתי אפשרי להאמין שהמקום הצחיח והקשוח הזה נמצא באותה מדינה שמזוהה כל כך עם ג'ונגלים טרופיים ירוקים".

"כאן מים הם משאב יקר"

בקצה הצפוני של דרום אמריקה, באזור שבו הים הקריבי פוגש את המדבר ועל רקע הגבול בין קולומביה לוונצואלה, חיים בני הוואיו, אחת הקבוצות הילידיות המרכזיות באזור. בקצהו הצפוני של חצי האי נמצאת פונטה גלינאס, הנקודה הצפונית ביותר בדרום אמריקה.

בני הוואיו מדברים בשפת וואיונאיקי ושומרים על תרבות ייחודית שהתפתחה במשך מאות שנים בתנאי החיים הקשים של גואחירה. "כדי להגיע לחלקים הנידחים של האזור נסענו שעות בדרכי עפר על ג'יפים, בין דיונות, קקטוסים וכפרים קטנים ומבודדים. ככל שהתקדמנו צפונה, הבנו עד כמה החיים כאן שונים מהעולם שאנחנו מכירים. מים הם משאב יקר, והאקלים המדברי מכתיב כמעט כל פרט בחיי היומיום".

משפחות רבות באזור מתפרנסות מגידול עזים וכבשים, ממסחר וממלאכות מסורתיות. גידול בעלי חיים, ובעיקר עזים וכבשים, הוא מקור פרנסה ומזון משמעותי עבור קהילות וואיו.

"התרבות ואורח החיים שלהם הזכירו לנו במובנים רבים את הבדואים במזרח התיכון. החיים במדבר, רעיית העזים והצאן, המבנה החמולתי, חשיבות המשפחה והאירוח, וגם קיומם של נישואים פוליגמיים בחלק מהקהילות. כמובן שמדובר בשתי תרבויות שונות לחלוטין, אבל קווי הדמיון שנוצרו מתוך החיים בתנאי המדבר היו בולטים מאוד", מספר גיא.

"אחת המשפחות אפשרה לנו להתארח אצלה במשך שבוע שלם, והימים האלה אפשרו לנו להכיר מקרוב את שגרת החיים שלהם. היינו מוקפים בנשים: אימהות, בנות, אחיות וקרובות משפחה, שניהלו חלק גדול מחיי היומיום ודאגו לבית, לילדים ולאורחים. "ישנו בערסלים, תחת הגגות הפשוטים של המתחם, בלי שירותים מסודרים ובלי מקלחות. החיים התנהלו בפשטות מוחלטת, בהתאם למה שהמדבר מאפשר".

"אירוח לא נמדד בכמות הדברים שיש לך"

בני הוואיו מתגוררים במקרים רבים ב"רנצ'ריות", מתחמים כפריים שבהם כמה מבנים משמשים בני משפחה מורחבת. באזור קיימים גם מבנים מסורתיים העשויים מחומרים מקומיים, בהם yotojoro, החלק הפנימי של גבעול הקקטוס. "השהות שם המחישה לנו עד כמה הקהילה והמשפחה הן מרכז החיים, ועד כמה הפרט אינו מנותק מהמעגל הרחב שסביבו".

"אחד הדברים שהכי הרשימו אותנו היה קבלת הפנים. הגענו כזרים, אבל למרות שלאנשים שפגשנו היו לעיתים מעט מאוד משאבים, התקבלנו בנדיבות ובסקרנות. זה היה רגע שהזכיר לי שוב עד כמה אירוח לא נמדד בכמות הדברים שיש לך".

"הקו האימהי נמצא במרכז"

"הדבר שהכי סיקרן אותי בתרבות הוואיו היה המבנה המשפחתי שלהם. זו חברה מטרילינאלית: השייכות המשפחתית והשבטית עוברת דרך האם, והילדים משתייכים לשושלת שלה. גם לדוד מצד האם יש תפקיד חשוב במיוחד בחיי המשפחה ובגידול הילדים. "לא מדובר בחברה שבה 'הנשים שולטות בגברים', אלא במבנה חברתי מורכב שבו הקו האימהי נמצא במרכז. במקביל, בחלק מהקהילות עדיין קיימים נישואים פוליגמיים".

גואחירה היא אחד האזורים העניים והפגיעים בקולומביה, ובחלקים ממנה קיימות בעיות משמעותיות של מחסור במים וביטחון תזונתי. "למרות תנאי החיים הקשים, מדהים לראות עד כמה התרבות של בני הוואיו עדיין נשמרת. הם ממשיכים לדבר בשפה שלהם, לחיות סביב המשפחה והחמולה ולשמור על מסורות שעברו מדור לדור".

"אחרי שנים של מפגשים עם קהילות ילידיות, גם גואחירה הצליחה להפתיע אותנו. בין המדבר הקשוח לים הקריבי פגשנו תרבות שמצליחה לשמור על הזהות שלה בעולם שמשתנה במהירות, ואנשים שקיבלו אותנו בחום למרות שחייהם רחוקים מאוד מהנוחות שאנחנו מכירים", מסכם גיא.