מסע על אופניים באלסקה דורש המון הכנות פיזיות, מנטליות ולוגיסטיות. המדינה הגדולה בארה"ב, מקום פראי מאוד, עם מזג אוויר קיצוני וכשמתמודדים עם זה על אופניים הכול הופך למאתגר הרבה יותר. עדן ריבוי, בן 26 מקיבוץ חנתון בעמק יזרעאל, הגיע לאלסקה לפני כשלושה שבועות. "כבר בדרך חזרה מניו זילנד ידעתי שזה יהיה היעד הבא שלי עם האופניים".
"המטרה שלי היא לרכב מהנקודה הצפונית ביותר בצפון אמריקה שאליה ניתן להגיע באמצעות כביש Prudhoe Bay ולהתחיל מסע ארוך שבתקווה יוביל אותי יום אחד עד ארגנטינה. מסע חוצה יבשות, מהקצה הצפוני של היבשת ועד הקצה הדרומי שלה", הוא מספר.
"המסלול שלי באלסקה התחיל דווקא בדרום המדינה, בעיירה קטנה בשם סלדוביה. ביליתי שם כשבועיים, התניידתי בעיקר בטרמפים וניסיתי ללמוד מהמקומיים על החיים באלסקה, על דיג, על הטבע הפראי ועל אורח החיים הייחודי של המקום. משם המשכתי צפונה עם האופניים, כרגע בסגירות אחרונות של ציוד ועושה את דרכי לנקודה הצפונית ביותר, שממנה אתחיל באופן רשמי לדווש דרומה".
פוחלצי דובים מעל הראש
"עד עכשיו באלסקה יצא לי לישון בבקתות עץ מדהימות, הכי אלסקניות שאפשר לדמיין, עם פוחלצי דובים מעל הראש ונופים אינסופיים מסביב. אבל ברוב המסע הבית שלי הוא אוהל קטן שאני נושא איתי לכל מקום. הסדר יום מתחיל עם צאת החמה שפה אגב לא שוקעת בכלל: אור יום בקיץ 24 שעות מדווש לרוב בין 80/100 ק״מ ביום פותח אוהל במקומות שונים בעולם, באלסקה וקנדה זה שונה כי אצטרך לישון במקום אחד ולשים את כל האוכל שלי במקום אחר על מנת להימנע ממפגש של דוב באוהל שלי".
"הייתי איש תחזוקה במורה למגורים ואוכל"
"היה לי חשוב לקבל נחיתה רכה באלסקה ולא ישר לצאת לטבע. לכן חיפשתי מקום שבו אוכל להשתלב, להכיר את האזור ואת האנשים, ולקבל קצת זמן הסתגלות. מצאתי מקום דרך פלטפורמת WWOOF, שמאפשרת לקבל מגורים ואוכל בתמורה לכמה שעות התנדבות ביום. במהלך התקופה הזו הייתי סוג של איש תחזוקה: עבדתי עם עץ, עסקתי בגינון, נסעתי בטנדר ברחבי העיירה ועזרתי בכל מה שהיה צריך".
מעבר לעבודה עצמה, זכיתי להכיר אנשים מדהימים שנכנסו לי ללב. אני תמיד אומר שאני מטייל בשביל הנופים, אבל יותר בשביל האנשים. בסופו של דבר, המפגשים האנושיים הם הדבר שהופך כל מסע למיוחד באמת".
עדן, מאמן כושר במקצועו, יצא אחרי השירות הצבאי לטייל בשביל ישראל ובחמש השנים האחרונות מקיף את העולם באופניים. "לאורך הדרך צברתי עשרות אלפי קילומטרים של רכיבה במדינות שונות, ובמקביל אני גם מעביר הרצאות על מסעות, אתגרים, יציאה מאזור הנוחות והגשמת חלומות שנראים בלתי אפשריים".
מה המסלול שאתה מתכוון לעשות ?
"המסלול שלי יתחיל בעיירת הנפט Prudhoe Bay. משם ארכב לאורך כביש הדלטון, שנחשב לאחד הכבישים המבודדים והמאתגרים בעולם. לאחר מכן אמשיך לפארק דנאלי המרהיב, ומשם אחצה לקנדה דרך טריטוריית יוקון. שם אני מקווה לפגוש את אבא שלי, שהוא שותף קבוע למסעות שלי בשנים האחרונות. הוא צפוי להגיע בטרמפים מוונקובר, ובתקווה ניפגש ב-Whitehorse ונמשיך יחד דרומה לכיוון סיאטל".
"אפשר לדעת איפה מתחילים, אבל אי אפשר לדעת איך הדרך תיראה"
"משם אמשיך לבדי, אבל אני יודע שבמסעות כאלה אף פעם לא באמת לבד. הדרך תמיד מזמנת אנשים חדשים, סיפורים בלתי צפויים והרפתקאות שאי אפשר לתכנן מראש. החזון שלי הוא להמשיך דרומה לאורך החוף המערבי של ארה"ב, לחצות את מקסיקו, מרכז אמריקה ודרום אמריקה, ולהגיע יום אחד לאושואיה, העיר הדרומית ביותר בארגנטינה. אני בכוונה אומר חזון ולא תכנון, כי במסע כזה אפשר לדעת איפה מתחילים, אבל אי אפשר לדעת בדיוק איך הדרך תיראה. דווקא חוסר הוודאות, המפגשים האנושיים וההרפתקאות שמופיעות משום מקום הם מה שהופך את המסע הזה לכל כך מיוחד. מבחינתי, היעד הוא רק תירוץ לצאת לדרך".
"אני נודד על שני גלגלים. האמת היא שלא חשבתי שאי פעם אגיע למצב כזה, אבל המסעות לימדו אותי כמה דברים מאוד חשובים על החיים. קודם כל החיים קצרים. אין באמת זמן “נכון” להתחיל, והדבר הכי נכון שאפשר לעשות הוא פשוט לצאת לדרך. מבחינתי, הזמן הכי טוב הוא עכשיו".
"זו גם זכות ענקית עבורי לעשות את המסעות האלו, במיוחד לצד אבא שלי, שמדווש אחרי בכל תנאי - בחום, בגשם, יתושים ומה לא. ואמא שלי, שתמיד שם מאחורי הקלעים, תומכת גם כשזה נראה לה מוזר או שונה. המסע הזה גרם לי לעצור ולהבין עד כמה חשוב להעריך את ההורים שלנו ואת מה שהם עושים בשבילנו. בדרך למדתי גם על חיים פשוטים יותר - על מינימליזם אמיתי. לא צריך הרבה רכוש כדי להיות מאושרים. לפעמים דווקא האנשים הכי פשוטים שפגשתי בדרך הם אלה שלימדו אותי הכי הרבה על נתינה, על לב פתוח ועל חיים בלי תנאים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו