רייצ׳ל שוחט, בת 25 ממושב עזריקם שבדרום, טיילה במשך שנה במזרח, התקלחה בנחלים, דילגה על מלונות ופגשה את שבט בני המנשה. "אחרי שעבדתי ב'עבודות של גדולים' עם לו״ז עמוס, הבנתי שאם אני כבר מתעוררת עם השמש, אני מעדיפה להקדיש את השעה הזאת לעצמי, לשבת ולשתות קפה במרפסת בנחת ולא להרגיש את הדופק עולה כי הפסדתי את הרכבת של 6:30".
"עזבתי הכל וטסתי. יצאתי לחקור עולם. לכולם אמרתי שאני יוצאת לשלושה חודשי מסע, לעצמי אמרתי שאחזור אחרי חצי שנה ובפועל העולם היה כל כך עוצמתי שהמסע שלי נמשך שנה".
"חקרנו קצת על אזור שנקרא "שבע האחיות", אזור של שבטים נידחים שחיים בפשטות, אותנטיות בשיא וטבע שלא נראה כמוהו בשום מקום אחר. 40 שעות נסיעה ברכבת. מווראנסי עד לאסאם, מדינת המפגש. גילינו שבאחת מהמדינות שאנחנו הולכים להגיע עם הוואן, מדינה שנקראת מאניפור, נמצא שבט של יהודים אבודים, בני המנשה, הרבה מהם נמצאים כבר בארץ אבל יש עוד חלק שנמצא אי שם בהודו ועדיין חי באווירה שבטית יהודית. אחת המטרות שלנו לעבור דרך כל השבטים ולחפש את אותם יהודים, לחפש סממנים יהודים כמו בתי כנסת ולהבין מה הסיפור שלהם".
"קנאה בפשטות החיים שלהם"
המסע שחוויתי ב"שבע האחיות" גרם לי להכיר את עצמי עוד קצת: עוד משמעות לחיים, מפגשים עם האנשים הכי פשוטים וטובים שהכרתי, אנשים שלמרות כל ה"מחסור" הכניסו אותנו לביתם כל ערב, כל פעם, משפחה אחרת, אף אחד לא התעלם מחבורת ישראלים שלפעמיים הייתה אבודה, כולם האירו לנו פנים ופתחו לנו את הבית שלהם. פעם פרסנו מזרונים בתוך הבית, פעם בחצר ופעם אפילו במטבח של הבית מרוב שהיה קטן, אבל לכולם היה מקום בלב, כל ערב התפנקנו בצלחת שעשויה מעלי בננה ועליה כף אורז וקצת דאל של עדשים.
"המסע ב'שבע האחיות' גרם לי להעריך את המקום שלי ויחד עם זאת גם לדכדך אותי: המסע גרם לי לקנא באותם אנשים שלא 'חיים את העולם'. עם כל ה'בוחטות' שלי בארנק אני עדיין מקנאה, מקנאה בפשטות החיים, מקנאה שהכל פשוט ולא צריך להרשים, אין בושה על חוסר, כי אין חוסר".
"מצאנו את בני המנשה"
"פתאום מצאתי סימן של מגן דוד. אני צועקת לחבריי, כולם מתאספים סביבי, זה הרגע לחפש מישהו שקשור לסמל שנמצא מעלינו. אחרי חיפוש מגיע אלינו שבת, איש מבוגר שמחזיק את המקום הוא שולח אותנו לעיירה שנקראת באיראבי-במיזורם, אנחנו מבינים ששם יש התקבצות של שבט בני מנשה".
"אנחנו ישר מחליטים שעושים אצלם שבת ויהיה מה. יומיים נסיעה בכל הכוח. שבת אנחנו שם! הגענו. אנחנו פוגשים את רחל, ואז את מנשה ואת אברהם וגם את יוסף ופתאום הופיעה גם רות הקטנה ואח שלה אהרון. את כל שמות התנ״ך אנחנו מוצאים בכפר קטן באמצע שום מקום. יהודים אבודים שנמצאים אי שם בכפר נידח בעולם. הם מתרגשים כל כך ומציעים לנו לעשות איתם שבת".
"סיפור ארוך ובירוקרטי גורם לכך שלא כולם יוכלו לעלות ארצה. מצד אחד נשחט בכפר חזיר וחמישים מטר משם בית כנסת קטן עם ישראלים ויהודים אבודים שרים קבלת שבת עם לחן של הרב שלמה קרליבך. איזה אורות. איזה קדושה. איזו חוויה. מאחלת שלכל יהודי בעולם יהיה את המקום שלו להיות כאן בבית שלו בישראל".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
איפה עוד טיילת וכמה יצא בסך הכל?
"טיילתי בשמונה מדינות: הודו, סרי לנקה, וייאטנם, לאוס, תאילנד, סינגפור, פיליפינים ויפן. ברגע שהגעתי למזרח הקיפו אותי אין ספור ישראלים צעירים בגילאי ה-20 יוצאי צה״ל שבאו לטיול עם מסלול זהה לכולם. "שביל החומוס". כולם עוברים ממקום למקום. מהר מאוד הבנתי שאני פחות מתחברת לקונספט הזה והמסע שלי הולך להיות טיול אותנטי מטורף, חיבור לאנשי המזרח הפשוטים, היכרות עם סגנון חיים שונה והתבוננות בבריאת העולם. בהודו תהיה הודי, בווייאטנם תהיה ויאטנמי, בפיליפינים תהיה פיליפיני, ובתאילנד תתפנק".
"הבנתי שאני צריכה ליצור לי סדר עדיפויות כדי לא להתפזר מבחינה כספית. דגלתי מבחינה כספית בשלושה עקרונות לאורך כל הטיול שלי".
"המפגש עם המקומיים זאת החוויה העיקרית"
מעברים בין מדינות: למטייל במזרח לרוב אין תחושת זמן, והוא גם לא ממהר לשום מקום, ולרוב גם אין לו הגבלת זמן לטיול, ברגע שמתאפשר לעשות מעבר קרקעי בין מקומות או מדינות גם אם זה לוקח 40 שעות, לוקחים את הדרך הזאת כטיול בפני עצמו ונהנים מהחוויות שמזדמנות בדרך, אפילו לא מבחינה כספית, החוויות הכי טובות הן לא במטרה הן בדרך למטרה. אני עברתי מווייאטנם ללאוס באוטובוס ואז לתאילנד ברכבת ובהודו נסעתי 40 שעות ברכבת ובשבילי הדרכים והמפגש עם האנשים המקומיים זאת החוויה העיקרית שלי בטיול. לא האומגות ולא ג׳יפים וגם לא הקיאקים.
המפגש של הישראלים עם שבט בני המנשה
"בלי בתי מלון - חוץ מתאילנד"
בתי מלון לעולם לא היו בסדר עדיפויות שלי. באתי לראות עולם, לא להתפנק, מבחינתי הלילה זה זמן שבו אני מניחה את הראש ומתעוררת לעוד יום של טיול משוגע. כמובן שבתאילנד החלטתי שאני גם לוקחת זמן של חופשה ומתפנקת, אבל שוב, בכל מדינה יש את סדר העדיפויות שלה.
"בלי בתי קפה"
"אין בתי קפה, נשמע כמו אמירה מוגזמת נכון? אבל כשאתם בישראל אתם כל בוקר קמים ויושבים במסעדה בוקר, צהריים וערב? לא. נכון? המזרח היה מלא בטעמים ושווקים צבעוניים שרק עוברים שם ועולים לך אין ספור רעיונות לבישולים שווים. כמובן שהכל צריך לקחת באיזון ולדעת מתי לאפשר ומתי זה סתם מותרות לא רלוונטיות לחוויה שלי. לפעמים גם מתקלחים בנחל. יצא לי 50,000 ש"ח לשנה כולל השמפו שקניתי בישראל לפני שטסתי כי חשבתי ששם לא יהיה".
רייצ'ל מתעסקת בעולם הטיולים, מוציאה קבוצות לשבילים נסתרים בישראל, ונותנת ייעוץ לבנות שחולמות לטוס בביטחון לטייל בעולם. כמו כן היא מסייעת למשפחות ליצור לעצמם לו״ז טיול מאורגן עד הפרט האחרון לחגים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו