"דלת אל חזור": המסע המטלטל של הישראלי לאי העבדים

טסתי למדינה מוסלמית עם דוברי צרפתית במערב אפריקה בזמן הרמדאן: העברתי שבועיים בסנגל - אחת המדינות המפותחות ביחס למערב אפריקה. יותר מ-95 אחוז מתושביה מוסלמים.

מייד עם הנחיתה בעיר הבירה דקר הבנתי שהולך להיות טיול מאתגר: אף אחד לא מדבר מילה באנגלית. השפה הרשמית היא צרפתית, בפועל המקומיים מתקשרים בשפה מקומית שנקראת ואלוף), חיפשתי מה לאכול בשדה התעופה אבל הכל היה סגור בגלל הרמדאן, ולקינוח אף כספומט לא עבד ולא הצלחתי להוציא כסף - ברוך הבא למערב אפריקה.

דקר הפתיעה אותי בכמה שהיא מתקדמת ומפותחת יחסית לאפריקה. יש בה טיילת ענקית עם מתקני כושר ומקומיים שעושים ספורט, ואפילו מסעדות וברים שחלקם היו פתוחים לתיירים - לא מה שהייתי מצפה לראות בביקור הראשון שלי באזור הזה של העולם. אבל שיא הטיול שלי היה באי גורה (Gorée) - אי העבדים.

אי העבדים

במשך מאות שנים האירופים ששלטו בסנגל השתמשו כדי לאסוף ולאגור עבדים אפריקאים מכל מדינות האזור ולשלוח אותם לאמריקה. היום האי נראה שליו ושקט עם בנייה אירופית שמתאימה יותר לברצלונה או ליסבון מאשר לאי בסנגל, אבל כשנכנסתי לבית העבדים הזדעזעתי.

ראיתי חדרים קטנים וצפופים שהיו מחזיקים בהם עבדים, היו מרעיבים ומענים אותם לפני שהיו שולחים אותם על ספינות משא שיובילו אותם ליבשת אמריקה.

דלת אל-חזור

אחת הדלתות שמובילות מבית העבדים נקראת דלת האל חזור, ממנה היו מעלים את העבדים לספינות ומשם הם מעולם לא חזרו הביתה ליבשת אפריקה.

המבנה עם דלת האל-חזור נבנה ב-1776. קיים ויכוח ארוך שנים בין היסטוריונים לגבי המספרים. בעוד שהאי גורה מוצג כמרכז ענק לסחר בעבדים, חוקרים מודרניים טוענים כי מדובר היה באתר משני יחסית לנמלים אחרים במערב אפריקה (כמו בגאנה או בניגריה). הדלת המפורסמת, לפי חלק מהחוקרים, שימשה כנראה גם להשלכת פסולת או כפתח למסחר רגיל, ולא רק למעבר עבדים לספינות. עם זאת, האי גורה נותר הסמל העולמי לזכר הטרגדיה הזו.

הקטע המטורף היה לראות את המקומיים חיים באי היום, ילדים צוחקים ומשחקים כדורגל עם פחית חלודה, מבוגרים שמנסים למכור ציורים לתיירים, באותו אי שבו התרחשו חלק מהזוועות הגדולות בהיסטוריה של האנושות.

האי גורה היה מהמקומות הראשונים באפריקה שנכבשו על ידי אירופים, החל מהפורטוגזים ב-1444. לאורך המאות עבר האי מיד ליד בין הפורטוגזים, ההולנדים (שהעניקו לו את שמו) והבריטים. בשנת 1677 נכבש האי על ידי צרפת, ששלטה בו כמעט ברציפות עד לעצמאות סנגל ב-1960. האי שימש כנקודת מסחר אסטרטגית שבה נסחרו עבדים, דונג, עורות ותבואה.

בשנת 1794, במהלך המהפכה הצרפתית, בוטלה העבדות בצרפת לראשונה בהיסטוריה. ב-1802 השיב נפוליאון את סחר העבדים על כנו בשל לחץ מצד בעלי המטעים בקריביים. הביטול הסופי של העבדות בצרפת הוכרז במרץ 1815, במהלך שלטון "מאה הימים" של נפולאון. המהלך נועד ליצור קשר דיפלומטי עם בריטניה, שכבר אסרה על הסחר ב-1807.

עוני - ואנשים שמחים

מדקר והאי גורה לקחתי תחבורה ציבורית להסתובב ולהתחיל לחקור את האזורים הכפריים והנידחים יותר של סנגל - ושם נתקלתי באפריקה הקלאסית שזכרתי מהטיול הקודם שלי במזרח היבשת: ענייה, מלוכלכת, תחבורה לא מתפקדת וכבישים חסרי חוקים, מלאה בעוני כמו שאין בעוד אזור - ובניגוד להכל מלאה באנשים הכי שמחים וטובי לב שגרים על הכדור.

ישראלים מקבלים ויזה בנחיתה לסנגל ל-90 יום - אבל חשוב לשים לב שסנגל מדינה מאתגרת לטיול ולא הייתי ממליץ למי שלא חווה מדינות אחרות באפריקה לפני.