סגר לילי, ילדים שמחטטים בפחים ואיסור לצלם מתקנים ממשלתיים וצבאיים. כבר כמעט חמש שנים שמיאנמר (בורמה) נתונה תחת מלחמת אזרחים. ההמלצות באתרי התיירות כבר לא מעודכנות והיופי שיש למקום להציע מתמלא בהררי אשפה, צחנה וחשש כבד בקרב מטיילים - אם ניקלע לאזור קרבות - אין מי שיסייע.
אבי דיסקינד, solo avi ברשתות החברתיות, יצא לטייל אחרי סבב המילואים הראשון שסיים. "התפטרתי מהעבודה, נפרדתי מבת הזוג ויצאתי לטיול בלי לדעת כמה זמן יימשך. שמעתי את הסיפורים על מיאנמר. הייתי חייב לבדוק האם זה באמת מסוכן או שאלה רק שמועות".
ביקור במיאנמר - אחד המקומות המסוכנים בעולם // צילום: אבי דיסקינד
דיסקינד, בן 27, גדל בביתר עלית והוא חרדי לשעבר. בצבא שירת כקצין בחטיבת הצנחנים והיום נווד דיגיטלי ומורה לעברית אונליין, מה שמאפשר לו להמשיך לטייל. "הגעתי בטיסה ישירה מצפון תאילנד היישר לעיר הגדולה יאנגון שם קיבלתי רושם ראשוני על המדינה. הגעתי למדינה בלי תוכניות כי כיום ב-2025 אין הרבה מידע למטייל, לא מצאתי מידע על איפה מסוכן ואיפה לא, לאן אפשר להגיע ולאן לא".
"לא רגילים לתייר מערבי"
"את הימים הראשונים העברתי במרכז העיר של יאנגון, אזור שידוע גם כצ׳יינה טאון. בערב הראשון שלי יצאתי לחפש מסעדה מקומית והופתעתי לגלות רחובות הומי אדם, משפחות עם תינוקות שחיות ברחובות, כולם מביטים בי בעיניים מופתעות, הם לא רגילים לראות מטייל מערבי כבר כמה שנים".
מיאנמר מצויה בעיצומה של מלחמת אזרחים עמוקה מאז ההפיכה הצבאית בפברואר 2021, בין החונטה הצבאית לבין ארגונים אתניים חמושים וזרועות ההתנגדות . הלחימה הובילה את המדינה לאחת ממשברי הפליטים והביטחון החמורים בעולם, ולכן מרבית המדינות ממליצות להימנע לחלוטין מביקור. מטיילים מבחוץ מסתכנים בכניסה לאזורי לחימה, תקיפות אוויריות ובדיקות מחסומים אגרסיביות של הצבא. צילום מתקנים צבאיים או ממשלתיים עלול להוביל למעצר ואף לעונשים חמורים.
"ברחובות הייתה צחנה כמו שלא פגשתי בשום מקום אחר בעולם, זבל בכל פינה, ואנשים שמחטטים בכל פח אפשרי. להפתעתי כשהגעתי לרחוב 19 גיליתי רחוב ברים שמזכיר את הקאווסאן מבנגקוק, רק שכולם שם מקומיים".
סגרי לילה נרחבים קיימים לפי אזורים, ולמרות שאין עדויות משמעותיות לגיוס כפוי של זרים, תנועה לילית עלולה להסתיים בעיכוב אלים, חקירה או חוסר יכולת לקבל סיוע במקרה של אירוע חירום. נוסף לכך, המצב הכלכלי הקשה ותפקוד לקוי של מנגנוני אכיפת החוק מעלים את הסיכון לפשיעה חמורה.
"השעה הייתה מוקדמת ונאמר לי שהמקום מלא בשעות הערב כי בחצות הלילה מיאנמר נכנסת לסגר לילי, בו אסור להסתובב ברחובות. מסיפורים ששמעתי בהמשך הטיול, נאמר לי שבשעות האלה הצבא מסתובב ברחובות וחוטף אזרחים לטובת המלחמה".
"ביום המחרת יצאתי לטייל בעיר, לקחתי את הרכבת המעגלית בה אפשר לפגוש את הפנים האמיתיות של האזרחים. בכניסה לתחנת רכבת היו חיילים חמושים שלהפתעתי מאוד שמחו לראות אותי, ליוו אותי לרכבת וניסו לשוחח איתי עם אנגלית משובשת. חיכיתי לרכבת יותר משעה וראיתי בעיניים של האזרחים כמה הם מאוכזבים לראות אותי משוחח עם החיילים".
"מסתיר מצלמה בפאוץ'"
"אני מודה שבאותה השעה הייתי לחוץ מאוד וחששתי שהחיילים יראו שאני מסתיר מצלמה בפאוץ' מאחר ויש איסור לתעד במיאנמר בייחוד כשמדובר בפרשנות פוליטית או צילום של מתקנים צבאיים, ממשלתיים או תחנות מעבר מרכזיות. אני תמיד מספר לצופים שהמצלמה היא החלק הכי מסוכן בהרפתקאות שלי אבל אין ספק שמיאנמר הייתה הכי מורכבת עד כה".
"עברנו באזורים הקשוחים יותר של יאנגון בהם ראיתי מאות משפחות יושבות מחוץ לבתים מפורקים, שכונות סלאמס קשות וביוב שזורם לצד ילדים שמשחקים בזבל. כל מי שהבחין בי עצר את מה שעשה והביט בי חולף זו הייתה חוויה מעניינת, כאילו הם ראו רוח רפאים ולא האמינו שזה אמיתי".
בימים העוקבים המשכתי לטייל בעיר, הגעתי לפגודת שוונדגון שנחשבת למפורסמת מאוד מאחר והיא פגודה בגובה של כ-100 מטרים עשויה זהב יהלומים ואבני חן ואת הערך שלה אי אפשר לכמת מה שלדעתי היה דיסוננס מעניין: מצד אחד המוני אנשים רעבים ללחם ומצד שני מקום קדוש בשווי אסטרונומי. לאחר כמה ימים בעיר הצלחתי למצוא חברת הסעות שמוציאה נסיעות ברחבי המדינה למרות המצב והחלטתי לקחת נסיעה של 10 שעות לבאגן הישנה, עיירה קטנה עם אלפי פגודות ישנות שנותרו מתקופת ממלכת באגן".
@soloavi10הנהר שמפריד בין המתנגדים וצבא מיאנמר🇲🇲
"מעבר להיסטוריה ולנוף המיוחד שמספקת באגן, סיקרן אותי להבין כמה באמת מסוכן לצאת לטיול ברחבי מיאנמר של 2025. באגן הייתה יעד מושלם למשימה מכיוון שהיא שוכנת בצפון מרכז המדינה על גדות נהר האירוודי שמעברו נמצא אחד אזורי הקרבות הדומיננטיים והגדולים ביותר במיאנמר. כשיצאנו מיאנגון צפונה עברנו עשרות מחסומים צבאיים שלהפתעתי באף אחד מהם לא עלו חיילים לבדוק תעודות מזהות (בשונה מהחזרה לעיר כשלא הפסיקו לקחת את הדרכון שלי לבדיקה בעשרות מחסומים, כנראה הנסיעה לדרום רגישה יותר מנסיעה לצפון מבחינת הצבא)".
"הנסיעה על כביש יאנגון-מנדליי הייתה מעניינת, כביש ראשי שחוצה את המדינה מדרום לצפון שמזכיר את כביש 6 אבל עם אפס תנועה. ראינו רכב חולף בנתיב הנגדי רק אחת לחצי שעה ואף יותר וגם אז זה היה רכב צבא או פועלים. בכל יציאה מהכביש הראשי היה מחסום צבאי עם בטונדות ושקי חול, זה ממש הזכיר לי מחסומים באזור עזה וגבול לבנון. כשהגעתי למלון בבאגן סיפרו לי שבלילה אפשר לשמוע קולות ירי ופיצוצים שמגיעים מהצד השני של הנהר אבל אין סיבה לחשוש כיוון שבאגן היא מקום קדוש ויש הסכמה בין הצדדים שלא תהיה לחימה בשטח באגן כדי לא לפגוע בהיסטוריה שחשובה לבורמזים".
בבוקר למחרת פגשתי במלון שלושה מטיילים נוספים מסין. שאלתי אותם האם זה נפוץ? זה לא מסוכן? והם הסכימו להתראיין וסיפרו לי שהבורמזים חוששים מהסינים מכיוון שהסינים חוטפים אזרחים בורמזים לטובת מכירת איברים, ושסין מממנת את הלחימה אז בשבילם זה לא מסוכן. לכן התיירות היחידה שנאשרה במדינה היא סינית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו