"לא הצלחתי להירדם מהתרגשות - את המפגש הזה לא אשכח"

אחרי מסע בפפואה גינאה החדשה, ונואטו ואיי שלמה, המשכתי אל המדינה הרביעית במסע שלי באוקיינוס השקט - טונגה. טונגה היא המדינה הראשונה שאני מבקר באזור פולינזיה, אזור מלא באיים, מה שאומר שהתרבות בה אחרת לגמרי ומייד בנחיתה ראיתי את ההבדלים.

האנשים בטונגה מאוד גדולים פיזית. זאת אחת המדינות שסובלים בה מהשמנת יתר חריגה: מעל 90% מהמבוגרים במדינה בעודף משקל. בגלל המרחק והבידוד של המדינה מכל מקום אחר קשה לייבא אליה סחורה אז המקומיים תלויים בעיקר באוכל מעובד ומשומר והמבחר שלהם מאוד מצומצם. האנשים בטונגה גדולים מאוד ואי אפשר לפספס את זה. אבל גם אדיבים ונחמדים וטובי לב בצורה חריגה. כשסיפרתי שאני מישראל המקומיים הגיבו בתדהמה והערצה וגם הם כמו שאר המדינות בפסיפיק מאוד אוהבים אותנו.

נהג בחצאית

טונגה היא אחת הממלכות הפעילות היחידות שנשארו בעולם עם מלך פעיל שקובע את רוב החוקים במדינה, וגם נהוג בה שהגברים לובשים חצאיות. כבר בנחיתה חיכה לי הנהג בשדה לבוש בחצאית ולקח אותי למלון בטונגטפו, עיר שמזכירה כפר קטן. למחרת לקחתי מעבורת של שעתיים אל האי Eua - אחד האיים הטובים בעולם לפגוש פנים אל פנים את החיה הגדולה בעולם - לוויתן.

צללתי בעשרות מדינות מסביב לעולם ופגשתי את רוב בעלי החיים הימיים, אבל לפגוש לוויתן מתחת למים עדיין לא יצא לי. רוב מדינות העולם לא מאשרות כניסה למים עם לוויתנים למטרות תיירות. טונגה היא אחת מאלו שכן מאשרות.

כבר ביום שהגעתי סגרתי סיור שחייה עם לוויתנים למחרת ולא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות. בשעה 6 בבוקר כשהלוויתנים הכי פעילים יצאנו לים עם סירה לחפש את החיה הגדולה בעולם ותוך חמש דקות הקפטן כבר צעק לנו להתכונן.

שמתי על עצמי מסיכה, שנורקל וסנפירים, קפצתי למים, ואני לא יודע כמה זמן הלב שלי עצר את הפעימות שלו מרוב התרגשות. אי אפשר לתאר את ההרגשה של לראות בפעם הראשונה בעל חיים כל כך גדול ועוצמתי עובר במרחק כל כך קרוב אליי.

המפגש הראשון היה עם אמא והגור שלה, שחינו לידם כמעט 10 דקות עד שנמאס להם והם צללו, שמעתי בתוך המים את השירה העדינה שלהם, ראיתי את הגור הקטן משחק ומשפריץ מים. גור קטן וחמוד, אבל במשקל כבד.

סך הכל היו לנו חמש קפיצות למים ומפגשים עם לוויתנים ואת כולם אני לא אשכח לעולם. הלוויתינים גדולי הסנפיר מגיעים כל שנה מאנטרקטיקה למים החמימים של טונגה כי ללדת את הגורים שלהם וכדי לשמור עליהם הם נשארים לרוב קרוב לחוף. הגשמתי את החלום הכי גדול שלי ואני מאושר על החוויה הזאת.