גבירותי ורבותיי - מהפך! ספרדים במקום הראשון, אמריקנים וגרמנים מתחרים על המקום השני וישראלים במקום השלישי! זהו, הישראלים איבדו את מעמדת כתיירים הכי קולניים. עדיין לא חרישיים כמו יפנים, אבל גם דרך אוזניית שן כחולה ניתן להבחין בשלל השינויים בהרגלי הצריחה. אם פעם לא יכולת לחצות כיכר או שוק ופסל מבלי לשמוע איזה "יו-סי" מתרונן, או ״הכניסה מפה - לא משם".
שנתיים של מלחמת חרבות ברזל הוכיחו שאם אנחנו רוצים, אנחנו יכולים להיות גם קצת פחות בולטים בחו"ל. לדבר "חלש" ויותר בשקט, וכל זאת גם בעיר שנחשבת לבטוחה ביותר לתייר הישראלי כיום באירופה - בודפשט.
בעבר היתה בודפשט יעד לואו קוסט לתיירות - משנית ללונדון, פריז, ברלין או ברצלונה. אלא שצירוף נסיבות מוצלח הפך את בודפשט להיות מרכז תיירות הומה וזורח. שאר העולם עפו על וויז אייר לנמל הבית שלהם. חמדות וארמונות האימפריה האוסטרו-הונגרית, קראו לתיירים להיכנס לתוך טירות משומרות היטב מאגדות הוליוודיות. כמעט כל סרט הוליוודי בא לצלם שם קלאס אירופאי - ובזול. בביקור הקודם עמדתי להתבונן בצילומי שחור לבן בפתח התיאטרון הלאומי, כדי לראות את אנג׳לינה ג׳ולי מפהקת בדרכה לצלם סרט בתיאטרון.
לישראלים בודפשט הציעה בשנים האחרונות עוד אטרקציה - אין הפגנות ״גרטה או גריטה״ ברחובות, אין כתובות גרפיטי בצבעי אבא-טיח. למעשה, במשך שבוע שלם, ראינו רק כאפיה אחת משוטטת על ראש גרמני בהיר מחיוורון. לא מודע לחוקי ראש הממשלה ויקטור אורבן לאורבניקה הונגרית - מולטי קולטורצי? נאם, נייט ו"נו, לא, נו" גדול.
מספיק לחרוג מגבולות הגזרה של רובעי התיירות כדי לראות שילדי בית ספר הונגרים מתגוונים בין בלונדיני, שטני וג׳ינג׳י. זה לא הכי פוליטיקלי קורקט, אבל כאן זה לא הארץ ומותר להודות שמיעוט שונאי ישראל ברחובות הנופש הוא אטרקציה, לא פחות מאשר חדרי בריחה בגטו היהודי.
כן נו, אירופה ויהודים, זה מסובך. לא נצא מזה עוד איזה דור, שניים או עשרים ושניים. בבודפשט זה נוכח מאוד. בשולי בית הכנסת הגדול ככנסיה ברחוב דוהאני, נמצא שלט כאן נולד הרצל. באותו הרחוב, כמה עשרות מטרים משם, עומד שער הגטו היהודי כאנדרטה סגורה. הכל סיבה ותוצאה, בתוך בית הכנסת הגדול מחמיאה המדריכה לנער שיודע כמה גדולה היית שואת יהודי הונגריה. "כל הכבוד לך! בניגוד להרבה ישראלים, גם הקשבת בבית הספר, וגם זכרת משהו".
מאחורי שער הגטו מנופים הורסים ובונים בתים עתיקים לטובות מלונות וחדרי אירוח. בודפשט הולכת על החבל הדק בין עבר מסובך לעתיד יותר רך, והביקוש לעתיד גדול. השילוב של קרבה למרכז התיירות ובתים הרוסים, הפך את איזור הגטו למבוקש עבור יזמי תיירות צעירים. מסביב חנויות היפסטריות מצהירות ש"לא צריך להיות אופנתי אם יש לך סטייל". וההונגרים הצעירים יוצרים את הסטייל שלהם - שערים חרבים עוברים התאמה תיירותית להיפסטריות עכשווית. הטון השלט הוא וינטג׳ קומוניסטי בשילוב שרידי הוד והדר אימפריאליסטי ולואו טק מערבי. הכל מציע לך לרדת אל העיר המשוגעת מתחת לאדמה אל ארץ ה"ברים הרוסים". כאן החורבן הוא לא באג, אלא פיצ׳ר ליד הבירה והאוכל המשוגע.
מתישהו, ההונגרים הבינו שהדרך הכי טובה להתחרות מול מרכזי תיירות אחרים, היא לא להיות כמו כולם. תיירות הצחי והסאחי, יגיעו לרחוב האופנה כדי לקנות בשדרת המותגים המשמימים. אבל מטרים מ"העין של בודפשט" אפשר למצוא את "cream", אחת האטרקציות הסודיות של העיר - רשת עצומה עם סניפים רבים, שכולם מלאים בבגדים יד שניה ועודפים.
כדי להתמודד עם המגוון העצום, נמצא פתרון מבריק - הבגדים לא מסודרים לפי מידות וג׳נדר - אלא לפי צבע וסוג בגד. מכנסיים אדומים שם, חולצות מנומרות שם. דבר שמבטיח שעות של חיפוש גחמני, נבירה ומציאת אוצרות. יצאנו עם עשר חולצות ושני ז׳קטים לאירועים רשמיים בפחות ממאתיים ש"ח. אם אתם גבוהים, גדולים או גברים מדי, תנמיכו ציפיות, אבל לכל השאר מדובר בגן עדן. ואם זה לא מספיק, גם לגן עדן יש גולדן רינג - סניף אאוטלט, עם אופנה ומחירים הזויים לחלוטין החל מבגדים בשקל.
בתחום האוכל, המקוריות של בודפשט בולטת לא פחות. כן ראיתי ישראלים בחרדה שמזמינים ברגר קינג בוולט למלון רק כי זה זול בעשרה שקלים מהמולדת. אבל תיירי חיך יותר סקרניים ימצאו כאן עולם מרתק של אוכל פלאי, ובמחירים משמחים. נתחיל עם המיתוס האווילי שאוכל אשכנזי הוא אפור, מכובס ולא טעים.
בכל מסעותי במזרח אירופה אוקראינה, פולין וליטא, גיליתי שמדובר בשטות מוחלטת. בבודפשט האדום אפילו אדום יותר ולוהט. למעשה אם גוזרים את הדגל ההונגרי לאורך מקבלים את דגל איטליה - ולא במקרה. חופשה שלמה על טהרת האוכל המקומי התגלתה כמגוונת להפליא. סקרני הסכו"ם ימצאו כאן אתגר גדול של חוויות וטעמים נפלאים. עוד נגיע לקינוחים, אבל בואו, יש סדר. בכל זאת, קצת חינוך אירופאי.
גולאש, הלהיט הלוהט, קערת מרק שהיא כל מה שאתה צריך לנחמת בטן מול הקור שבחוץ. בשר, פפריקה, תפוחי אדמה גזר, זרעי קימל וסלרי בבישול ארוך. זה זמין בכל מקום, כיאה לאחד מבין כמה מאכלים לאומיים. משום מה אף אחד עוד לא עלה על הרעיון למכור את זה בכוס מדוכן רחוב, או לשלב את זה בתוך עוגת ארובה (קיורטוש) מלוחה.
אך מה שמדהים זה שהפער בין הגולש הכי טוב שאכלתי והכי רע, היה די קטן במחיר אבל עצום בטעם. בדקתי את רשימת עשרת המקומות. מעל כולם צריך לשבח את ביסטרו רתק (retek) על הגולש כפרי הכי מוצלח שנתקלתי בו. עז טעמים מורכבים כמשפחה וחם וצורב כמו זכרון חיבוק סבתא. בעסקית תקבלו גולאש למנה ראשונה, רגל אווז עם פלצ׳ינטה ופלאי רסק סלק לעיקרית ובסוף גם קינוח גומבוץ עילאי. הווריאציות על נושא הגומבוץ׳ שונות ממסעדה למסעדה, אבל זה תמיד כדור קניידל שניצלי מלא בגבינה וריבת שזיפים (בקלסיקה, היום כולם מגוונים) שמוגש עם שמנת חמוצה.
ברגע שפיצוץ השזיפים מתבקע בפה נוצרת חוויה מרתקת של מרקמי רוך ופריכות שונים, עולם שלם בין מתיקות, חמצמצות וכל היופי שביניהם. קבלו טיפ לספונטנים. רוב הזמן "רתק" עמוסים בתיירים יפנים. אבל ממש מעבר לפינת הרחוב יש מסעדת ״מיני רתק״ עם אותו מטבח, ואוכל מרהיב, וללא צורך להזמין חודש מראש.
בודפשט מתגאה בכמה בתי קפה שהשתמרו עוד מהימים שהטיטניק נחשבה לאוניה חדשנית והכי בטוחה בעולם. הידוע שבהם הוא בית קפה "ניו יורק". קל לזהות אותו לפי התור העצום שמשתרך מחוצה לו דרך קבע. אנשי קפה ניו יורק מתהדרים שהוא היפה בעולם, ולא במקרה הם מדגישים יופי ולא אוכל. אם אתם שבעים רק מיופי, תעמדו בתור.
לא רחוק משם בלב רחוב האופנה שוכן קפה גרבאוד (Gerbeaud) המיתולוגי, מסרטים הוליוודים בעיקר, מה שמבטיח אינספור פנסיונרי בוטוקס אמריקאים, מלצריות מותשות, קפה מרהיב, עוגות עם בקרת איכות רנדומלית, וגולאש מזעזע לרעה.
במקום שני פיגועי הפנסיה האלו, חפשו את סנטרל גרנד קפה (Centrál Grand Cafe & Bar) שנראה מרהיב כבימי האימפריה, מאפשר חוויה אמיתית של אירוח כמו לפני מאה וחמישים שנה, והכי חשוב - מגיש אוכל מדהים. עם הגולאש הכי אלגנטי ועמוק בעיר, עוגת דובוש ושאר קינוחים הראויים לקייזרים, כמו שהוליווד מדמיינת, ועדיין לא גילתה.
אבל הכי כיף זה לגלות לגמרי במקרה מסעדות מומלצות מישלן - כמו Tati הנפלאה, שם תוכלו לקבל גרסת טוויסט שייק ורוק׳נ׳רול עילאית על אוכל מסורתי. הגומבוץ שלהם הוא פלא הנדסת טעמים. הגרסה המפורקת שלהם לכרוב עם עגבניות תותיר כל אמא הונגרית בתחושת סיפוק מתוסכל של איך בדיוק הם עושים את זה, שלא לדבר על החלל עם הסוס במראה וערימות התבן. אחת המסעדות הכי מיוחדות בעיר היא גם זו שישראלים יעצרו לידה יסתכלו בסקרנות ילגלגו וימשיכו הלאה. מסעדת בבקה נמצאת מחוץ לאיזור התיירות, קצת אחרי הפרלמנט ההונגרי, רחוב אחד מהדנובה.
בבקה קיבלה את שמה מעוגת השמרים של סבתא. מדובר בדלי ומסעדה עתידנית שבוחנת את מסורת האוכל היהודית והישראלית כחומר גלם, ומתייחסת אליהם כאל נקודת ההתחלה. הכל כאן שובר חוקי כשרות ומסורת. פילמני - קרייפלך בשר עם חמאה, שמיר ושמנת חמוצה, מוגשת לצד שקשוקה. חומוס ולימון מרוקאי מוגשים עם כבד קצוץ, מצה ולחם בצד. לא מפתיע שרוב הלקוחות הם תיירים ולא יהודים כשרים. נסיון לבדוק מי עומד מאחורי מיזם ההתבוללות הנהדר הזה העלה שאפילו לשאול אם הבעלים יהודי, נחשב לבלתי מנומס ואפילו גזעני.
עם כזו כמות של חטאים יהודים והונגרים, לא פלא שבערב יום הכיפורים חזיתי באשה מקועקעת, מתדפקת על שערי המתכת של בית חב"ד ומבקשת להיכנס. מצלצלת בטלפון ולא מבינה למה לא פותחים לה שער ביום הכיפורים. בסוף היא התייאשה ועברה להתפלל עם העבריינים בבית הכנסת הגדול. מבחוץ ומבפנים, בית הכנסת נראה כמו תוצאה של קנאה בזיליקה הסמוכה. עם עוגב ודרגשי עץ, גובה קתדרלה ונברשות תקרה, רק חסר תא וידויים יהודי.
אך דווקא החגים היהודיים בניכר הבהיר לי שואולי יום הכיפורים הוא תא הווידוי היהודי. מרתק היה לראות את אנשי הנעילה, יוצאים מאווררים מחטאים היישר אל חטאי העיר הגדולה והיפה בודפשט.
בשעת ערב בשולי רחוב האופנה, אני מבחין בשלט לא אופנתי בעלילה - כאן בבית זה התגוררה אגדה: הסייפת ההונגריה יהודיה אילונה אלק. מי שיחפש בגוגל ימצא את אלק עומדת על הפודיום של אולימפיאדת ברלין 1936, עם מדליית זהב. מאחוריה עומדת הסייפנית של היטלר - הלנה מאייר. בלונדינית עם כתר עלי דפנה לראשה, מאייר מצדיעה במועל יד כלפי היטלר. והשלישית עם מדליית הארד הלן פרייס מאוסטריה.
כל שלוש הנשים על הפודיום היו יהודיות. ודרך הסיפור הקטן הזה מגולגלים כל כך הרבה גורלות יהודיים, קרועים בין עמים ותרבויות, זהויות לאומיות ובחירות אישיות בצל מוראות אימפריות עולות וקורסות והרצון האסופי להשתייך.
לילה כחול יורד על בודפשט, אנו מתכנסים במעילי הגשם אל מול הקור, מסמנים עוד קו במפת חיפוש המטמון. עד מחר גם הקו הזה יעלם. שכן כל עיר גדולה באמת היא מבוך של אפשרויות ואוצרות. פאזל בלתי נגמר של גורלות והרפתקאות. מי שיראה בבודפשט פרס ניחומים לערים אחרות, לא יזכה להנות משלל אוצרות ההיסטוריה, היופי, התרבות והאוכל שהיא מציעה. סעו אליה כדי לגלות את המטמון שלא ידעתם שאתם מחפשים. חופשה בלתי נשכחת היא בדיוק זה: מסע הרפתקה (ועדיף נוחה) אל הלא נודע.