על סירה קטנה בתעלה. השיט בהולנד. צילום: כפיר כץ, מוריה קור

"הרגשתי שאני באגדה": חמישה מקומות שווים באמסטרדם והסביבה - דרך שיט בסירה

אמסטרדם היא יעד נפוץ לטיולים אורבניים וגם כפריים שהישראלי הממוצע פוגש בשנה האחרונה בעיקר בליווי שאלת מיליון ההתרעות: אבל מה מצב האנטישמיות שם? • שכרנו סירה קטנה עם שתי סוויטות וגילינו ארץ לא נודעת מתחת לרדאר

החופש הגדול נגמר, ואם אתם אוהבים חופשות לא המוניות אתם יודעים מה מתחיל: הזמן שלכם לטוס. אמסטרדם היא יעד נפוץ לטיולים אורבניים וגם כפריים שהישראלי הממוצע פוגש בשנה האחרונה בעיקר בליווי שאלת מיליון ההתרעות: אבל מה מצב האנטישמיות שם?

אנחנו ממליצים לבדוק את האזור דרך גלי האמסטל ולא גלי האנטשימיות. לשם כך שכרנו סירה קטנה עם שתי סוויטות וגילינו ארץ לא נודעת מתחת לרדאר, באחד היעדים הכי מתויירים. חזרנו מהתעלות הייחודיות רק כדי לכבס, ולהמליץ לכם על חמש נקודות ששוות ביקור:

דה ויטה-דם הוא מלון בוטיק ייחודי בעיירה אבקאודה (Abcoude) בחבל אוטרכט. המלון נמצא בתוך מבנה לשימור שפעם היה תחנת רכבת. בקומת המסד יש מסעדת גורמה מופלאה באוירה קלילה וריח של צאן, מהקומה הרביעית רואים את שדות המרבץ של העדר והמון כבשים ובתים. אל תחמיצו את חדרי עליית הגג המעוצבים. כן, עליות גג זה מוטיב חוזר בהולנד אבל אחרי שבוע לא מקשרים את זה יותר לאנה פרנק. ביום אפשר לשוטט ברגל ולשתות קפה או מאצ'ה או אפילו לדווש עד אמסטלפיין.

אל תחמיצו את עליות הגג המעוצבות. מלון דה ויטה-דם, צילום: מוריה קור

וויספ WEESP: כשהש.ג הרים את הגשר והסירה שלנו שטה בתוך הרחוב המרכזי שהוא תעלה רחבה ויפה, אל העיירה המונה כ-22000 נפש, הרגשתי שאני בתוך אגדה. משהו מהמאה הקודמת אבל בלי מלחמות ועם הרבה ורוד ירוק צהוב ובתים מצויירים. משני עברי התעלה בתי קפה וחנויות, אנשים יושבים עם בירה ופנסיונרים עם יאכטות וסיגרים.

כנסיה שהיא פאב: בתוך זה מסתתר אושר גדול, צילום: מוריה קור

היו שם מלחמות, יש עדות באפליקציה שלי שתמיד מראה איפה יש "אבני נגף" קרובות אבל אני רוצה לשלוח אתכם לכנסיה המפוארת במרכז העיירה. זה לא מיסיון זו המלצה על הפאב השכונתי שהפך מבית תפילה לבית מרזח כשהקתולים נכנסו לחובות. אל תוותרו על הבירה המקומית, יש מצב שהכומר בירך אותה רגע לפני שתא הוידוי הפך לחבית.

הפאב השכונתי שהפך מבית תפילה לבית מרזח, צילום: מוריה קור

אודקירק Oudkerk: משמעות השם שנושאת העיירה הזאת הוא "הכנסיה הישנה", והיא מרוחקת 9 קילומטר מאמסטרדם. נוח להשיט לכאן ארונות בסירות עץ ישר אל בית העלמין...איך אני יודעת? ובכן: הדרך לכאן יפהפיה, זרועה בצימרים על שפת המים, אחד יותר יפה מהשני. עד שלפתע בצד שמאל רואים בית קברות. אולי רק אני מבחינה באסופה של מצבות בצד הדרך, אחר היה מריח מקילומטר חנויות גלידה, אבל היי - הסיכוי להיות סכרתי נמוך יותר באסכולה שלי. תיכף בדקתי אם מדובר בבית עלמין יהודי, כמובן שהתשובה היא כן. הלכתי אליו.

זרועה בצימרים על שפת המים. אודקירק, צילום: מוריה קור

לשמחתי ולמורת הרוח של שותפי למסע, היה פתוח. זה יישמע לכם מוזר אבל אל תפספסו את הביקור ההיסטורי הזה. חוצמזה שקבורים שם ההורים של שפינוזה ופרק תהילים ליד קברם זו סגולה לחיים מלאי תבונה, מדובר במצבות שמשקפות חיים מורכבים של יהודים עם זהות מורכבת. חרוטים עליהם פסוקים בעברית עם סמלים של פיראטים וסממנים נוספים שמזכירים את ההסטוריה של מגורשי ספרד ופורטוגל שקבורים כאן.

מצבות שמשקפות חיים מורכבים של יהודים עם זהות מורכבת, צילום: מוריה קור

זאנדם (Zaandam): העיר המרכזית בזאנסטריק שבמחוז צפון הולנד. פעם בנו פה ספינות וכרו עץ לאורך נהר הזאן, ולמרות שעברו מאות שנים עדיין האוירה כאן היא של אלנבי בשנות השישים פלוס מבני עץ שאי אפשר לא להתעכב לידם, בקצה כל שדרה. מהגרים מכל העולם לוקחים את הזמן ואפילו סניף זארה מרגיש כמו עודפים מארץ לא נודעת.

פעם בנו פה ספינות וכרו עץ לאורך נהר הזאן. זאנדם, צילום: מוריה קור

לאלו שמבריזים מההסבר כדי לקנות וויסקי

זאנסה סכאנס: מדובר בכפר הולנדי סוג של משוחזר, שבכל המדריכים המשפחתיים של הולנד לילדים ממליצים עליו. אם הייתי באה עם הילדים לא הייתי מבזבזת כאן יורו! זה יקר ומשמים, ילדים צריכים להוציא אנרגיה במקומות הרבה פחות מלוקקים. אז למי זה כן מתאים? הו, יפה ששאלתם. לחבר'ה בגילנו שרואים חתן וכלה בצבעים לא שגרתיים שבאו לעשות בוק בצל טחנות הרוח ועושים איתם תמונה למזכרת, לכאלה שמבריזים באמצע מהסבר על גבינות מסורתיות כדי לקנות ויסקי בטעם וופל מייפל להביא לילדים שנשארו בבית כדי להתחיל תיכון, ובקיצור - למי שראה מספיק כדי להפוך את הפוזה לדאחקה.

רומנטי בלי הרבה רוח. זאנסה סכאנס, צילום: מוריה קור

התחלנו באנה פרנק ובאנה פרק נסיים: הזמנתם כרטיסים מראש ועדיין התור לבית אנה פרנק כל כך ארוך, עד שגם אתם מפספסים את הפסל הקטן והיפה של הילדה המקסימה הזאת שהפכה לסמל הבינלאומי של השואה בכלל ושלנו בפרט. 150 מטר מהמוזיאון המבוקש ניצבת בדד ילדה מברונזה שממיסה את הלב.

אנה הקטנה ואני, צילום: אלבום פרטי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...