המקומות שבהם הזמן עצר מלכת: לפני 170-130 שנים הגיעו לכאן אנשים במטרה להתפרנס אחרי ששמעו על זהב, כסף ומחצבים נוספים. לרוב אלו היו גברים שהותירו מאחור את הנשים והילדים, אך לעתים המשפחות עברו כולן ביחד. הם הקימו חיי קהילה תוססים עם חנויות, בתי מרקחת, בתי ספר, כנסיות ואפילו בתי בושת.
עם הזמן, הדלילות במחצבים ועלויות ההפקה הגבוהות, הפכו את הכרייה לבלתי משתלמת, התושבים נטשו והיום הן עומדות ריקות, עזובות. למרבה היופי, ניתן לבקר בהן בימינו ולחוות מסע בזמן ויש אפילו אטרציות וסיורים מודרכים.
קליקו, קליפורניה: כמו בסרטי מערבונים
הדרך המדברית שמתחילה ממלונות הפאר בלאס וגאס, ממשיכה דרך קקטוסי ענק בדרך ללוס אנג'לס, מזכירה סצנה שלא הייתה מביישת תפאורה לסרטי מערבונים. לצד הדרך, מלבד מרבדי החול של מדבר מוהאבי, מתנוסס שלט ענק "עיר הרפאים קליקו".
קליקו הוקמה כעיירת כורים בשנת 1881 בעקבות גילוי מרבצי כסף באזור. שנה אחרי כן נפתח סניף דואר וחולק עיתון שבועי, Calico Print. בהמשך נפתחו בתי מלון, בית ספר, חנויות, בתי בושת ומסעדות. הוקמו 500 מכרות שונים עד שהחלה ירידה בערכו של הכסף. כבר לא היה כדאי כלכלית להחזיק את המכרות והם נסגרו בזה אחר זה, בית הספר נסגר גם הוא ו-3,500 התושבים החלו לנטוש. כך הפכה קליקו ל"עיירת רפאים" כבר ב-1907. איש העסקים וולטר נוט רכש את העיירה מחברת הכרייה, שיקם את המבנים הקיימים ושיחזר את המבנים החסרים. העיירה הוכרזה כאתר מורשת היסטורי ב-1966.
כיום ניתן למצוא סיורים ברכבת דרך מכרות הכסף המקוריים, מוזיאון שמשחזר את חיי הכורים במאה ה-19, מוזיאון בית המרקחת ההיסטורי, מבנים משוחזרים של בתי עסק מהתקופה וחנות מזכרות. הכניסה בתשלום.
קניקוט, אלסקה: העיר שקפאה בזמן
במחנה הכורים הנטוש באלסקה, על שם הקרחון הצמוד קניקוט (Kennecott), ניכר כי הזמן קפא. המקום שהוקם כמחנה לכורי הנחושת ב-1903, התרוקן מאדם עד 1938.
לעתים הטמפרטורות באזור מגיעות למינוס 40 מעלות. איך בכלל מביאים אנשים לעבוד במקום כל כך מרוחק ובתנאי מזג אוויר קשים? תאגיד "קניקוט נחושת" פיתה עובדים עם הצעת השכר הגבוה ביותר מבין כל שאר המכרות שהפעיל.
העובדים גרו בבתי קומות, עבדו שבעה ימים בשבוע ושלחו כסף הביתה למשפחות. הם כרו נחושת בשווי של 200 מיליון דולר לפחות, מה שהפך את התאגיד לאחת מחברות המחצבים הרווחיות באותה התקופה. למרות ההצלחה, המחיר הנמוך של הנחושת בתקופת השפל הגדול עשה את שלו והמכרות נסגרו בזה אחר זה.
כיום ניתן לסייר עם מדריך בעיירה ולראות את בניין הטחנה האדומה ואת הבניינים שנותרו מאחור. ניתן גם לטייל לקרחון הצמוד, בסיור שנמשך כחצי יממה.
לעתים הטמפרטורות באזור מגיעות למינוס 40 מעלות. איך בכלל מביאים אנשים לעבוד במקום כל כך מרוחק ובתנאי מזג אוויר קשים? תאגיד "קניקוט נחושת" פיתה עובדים עם הצעת השכר הגבוה ביותר מבין כל שאר המכרות שהפעיל.
בודי, קליפורניה
העיירה בודי (Bodie), ממזרח לרכס הרי סיירה נבאדה, קליפורניה, התפתחה לפני כ-150 שנה עם גילוי זהב ועופרת באזור. בשנת 1879 מנתה האוכלוסיה 8,000 עד 10,000 תושבים. היא התנהלה כמו עיר לכל דבר: עם בנק, חנויות, תזמורת ואפילו צ'יינה טאון ומקדש שהקימו עובדים סינים.
שתי שריפות גדולות בשנים 1892 ו-1932 כילו את רוב המבנים שנותרו בעיר. עשור אחרי השריפה האחרונה הכרייה הופסקה, וזה היה המסמר האחרון בארון הקבורה של העיירה. המבנים שלא נהרסו בשריפה נותרו כמו שהם והעיירה הוכרזה כאתר מורשת היסטורי לאומי.
המבקרים שמגיעים יוכלו לראות את הכנסייה העירונית, מוזיאון שהיה בעבר אולם איגוד הכורים, חנויות ובתי מלון נטושים. העיירה לא פתוחה למבקרים בעונת החורף. הכניסה בתשלום.
וירג'יניה סיטי ונבאדה סיטי, מונטנה
וירג'יניה סיטי נוסדה בשנת 1863 לאחר גילוי מכרות כסף וזהב באזור, נבאדה סיטי הוקמה שנה לאחר מכן, לאור הצורך שהתעורר. בשיא שלהן, חיו בעיירות יותר מ-10,000 תושבים. עושר המחצבים, המרחק מערים גדולות והיעדר מערכת משפט מסודרת הביאו לשם גם כנופיות שודדים. מרבית השודים התרחשו בדרכים המובילות למכרות, שם נהגו העבריינים לארוב לשיירות נושאות המחצבים, לרצוח את העובדים ולהשתלט על התכולה.
שנים אחר כך, ירידת כמות המחצבים והתייקרות עלויות ההפקה הובילו לנטישה הדרגתית של הערים. עד שנת 1890 רוב התושבים עזבו את העיירות. כיום הן משמשות כאתר היסטורי לאומי, המציג את תקופת "הבהלה לזהב" בארה"ב.
