קדחת המערות

עם סיום תקופת "הנמכת הפעילות" של העטלפים, ולצד מזג האוויר הנעים שצפוי בחודשים הקרובים, חול המועד פסח הוא יריית הפתיחה המושלמת ליציאה לטיולי מערות בישראל - ויש רבות ומרהיבות כאלה, המציעות גם טיולים לכל המשפחה וגם מסלולים מאתגרים ואקסטרימיים יותר, לחובבי הז'אנר. מוכנים לרדת איתנו לבטן האדמה ולגלות את ההבדל בין נטיף לזקיף? אז קדימה - למערה!

מערת הנטיפים

המערה שבהרי יהודה, סמוך לבית שמש, ידועה גם בשם "מערת אבשלום" ונחשבת לאחת היפות במערות הנטיפים שבישראל. היא התגלתה במקרה בשנת 1968, כשנחשפה לאחר סדרת פיצוצים שנערכו בשטח מחצבה סמוכה. מאז הוכרזה כשמורת טבע והיא מנוהלת על ידי רשות הטבע והגנים.

צילום: ספיר טל

הכניסה לבטן האדמה מאפשרת ביקור בעולם קסום ומופלא של פסלי אבן מעשה ידי הטבע, נטיפים וזקיפים בשלל צורות. לצד היתרונות הברורים שבבניית התשתיות, התאורה, הניקיון והטיפול בנכס המדהים הזה על ידי הרשות. יש לזכור שמדובר בשמורה ועל כן ניתן להיכנס למערה רק בשעות ספציפיות, בתשלום וללא בעלי חיים. 

ווייז: "שמורת טבע מערת הנטיפים"

מערות בית גוברין

"בית גוברין-מרשה" הוא גן לאומי המשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה, שמוזכרת עוד בספר יהושע. ב-2014 הכריז אונסק"ו על המקום כ"אתר מורשת עולמית".בשטח גן לאומי זה, החולש על כ-5,000 דונם, פזורות מערות רבות וחללים שונים שנועדו למגוון רחב של שימושים, החל מבתי מגורים, בורות מים ובתי בד ועד מערות קבורה וקולומבריום.

צילום: ספיר טל

חלק מהמערות הרבות שבשטח הוכשרו לביקור קהל ומהוות חלק ממסלול הטיול בגן הלאומי. ניתן לעבור ממערה למערה כאשר כל חלל מביא עמו תחושה אחרת לחלוטין מקודמו. ניתן לטייל בכל תקופות השנה ואפילו ביום חם, מאחר וניתן להיכנס למערות ולהתקרר מעט לאורך המסלול. הכניסה לגן הלאומי בתשלום.

ווייז: "גן לאומי בית גוברין"

צילום: ספיר טל

מערת התאומים

המערה בהרי ירושלים היא מערה קרסטית, שנוצרה בתהליך ארוך של המסת סלע גיר על ידי מים, שהביא ליצירת הנטיפים והזקיפים הרבים. המערה נקראת "מערת התאומים" על שם אגדה מקומית, המספרת כי אישה עקרה מהכפר הסמוך שתתה מים בבריכה במערה וילדה תאומים. יש הטוענים שהם רואים בזקיף גדול הנמצא בתוך המערה דמות אם עם שני ילדיה.

המערה כוללת חלל מרכזי ענק, שממנו יוצאים פיצולים לחללים קטנים נוספים. בתוך המערה נבנה שביל הליכה מוסדר עשוי עץ הכולל מעקה, שבסופו בריכה האוספת את מי המעיין הנקווים אליה. בתוך המערה חיים ארבעה מיני עטלפים והיא מוגדרת כשמורת טבע, לכן בעונת החורף היא סגורה למטיילים.

המערה נחקרה לראשונה בשנת 1873 על ידי ארכיאולוגים אנגלים, ולאחר מכן שוב בשנות ה־70 על ידי חוקר ישראלי, אך רק לפני עשור, כאשר המחקר במערה החל שוב, התגלה ששימשה מקום מפלט בזמן מרד בר־כוכבא. הדבר התגלה לאחר שבמערה נמצא מטמון מטבעות בר־כוכבא הגדול ביותר שהתגלה על ידי ארכיאולוגים. המערה מרהיבה ביופייה ומתאימה לטיול רגלי פשוט לכל המשפחה.

ווייז: "מערת התאומים, להגעה ברגל בלבד" (להבדיל מ"מערת התאומים" שיוביל אתכם לשביל גישה לרכבי שטח בלבד!) 

צילום: ספיר טל

חורבת מדרס

האתר שבשמורת הטבע "פארק עדולם" בשפלת יהודה הוא שריד של יישוב חקלאי קדום שבו כמה נקודות עניין, מכנסייה ביזנטית ועד מערכת מערות קבורה ייחודיות. המקום המעניין ביותר באתר הוא דווקא מערכת מערות המסתור - סדרת אולמות וחדרים תת־קרקעיים המקושרים אלה לאלה באמצעות מחילות צרות.

צילום: ספיר טל

מקובל להניח שיהודים חצבו את מערות המסתור האלה, כחלק מההתארגנות למרד בר־כוכבא. הסיור במערכת המסתור כולל זחילה במחילות שגובהן 60-40 ס"מ ואורכה הכולל של המערכת הוא כ־100 מטרים.

לאורך נתיב הסיור הציבה רשות הטבע והגנים מחזירי אור המסמנים את הדרך, כאשר המסלול במערה הוא חד־סטרי - הכניסה מהפתח העליון בלבד והיציאה בפתח התחתון. מומלץ מאוד למשפחות, אך יש לזכור שהדבר מצריך זחילה בחלקים מסוימים וכן כניסה למקומות צרים במיוחד.

ווייז: "חורבת מדרס"

צילום: ספיר טל

חורבת בורגין

נשארים בפארק עדולם, וממשיכים לחורבת בורגין, שבחפירות בה התגלו שרידי ביצורים, בורות מים, גת, מתקני קולומבריום, מחסנים, בתי בד תת־קרקעיים, מערות קבורה ומערכות מסתור מסועפות מימי מרד בר־כוכבא.

צילום: ספיר טל

גם כאן מדובר במסלול ייחודי ומהנה לכל המשפחה, המשלב מעבר בין חדרים במערות, כוכים צרים וזחילה מחלק אחד של המערה לחלק אחר. החלק המהנה במיוחד במסלול נעוץ בכך שלמערכת המסתור כמה כניסות ויציאות, כאשר כל כניסה מובילה לחלק אחר בתוך המערה.

מלבד מערות המסתור, באתר זה יש מגוון רחב של מוקדי עניין סמוכים הכוללים מערות קבורה שונות ותצפיות שבהחלט כדאי להגיע גם אליהן.

ווייז: "חורבת בורגין"

צילום: ספיר טל

מערת נמר

מערת נטיפים מרהיבה במצוקי נחל נמר שבצפון הארץ, סמוך לקיבוץ אדמית. למרבה הצער, המערה ידעה הרס וונדליזם, והרבה מהנטיפים המרשימים שלה נשברו אך היא עדיין מרהיבה ויפה.

צילום: ספיר טל

המסלול במערה הוא מעגלי וכולל זחילות, מעברים צרים ואולם מרשים שבו זקיפים ונטיפים רבים. בתוך המערה יש יתדות ברזל שעליהם ניתן לטפס וכן לרדת לחללים שונים במערה.

ווייז: "מערת נמר"

צילום: ספיר טל

מערת עלמה

המערה באזור שמצפון לצפת נקראה על שם היישוב עלמה הסמוך אליה, ונקראת גם "מערת הבבלים", שכן על פי האגדה שימשה את גולי בבל בדרכם חזרה אל ארץ ישראל. מדובר באחת המערות הארוכות בגליל, ויש שיגידו שהיא היפה ביותר.

צילום: יואב נגב

היא עמוקה מאוד - כ־100 מטרים עומק וכ־500 מטרים אורך - וחלקלקה, והירידה לתוכה מאתגרת מאוד. במערה הותקנו עזרים שונים הכוללים מעקה וידיות ברזל מחוץ ובתוך המערה, וכן מחזירי אור לכל אורכה.

צילום: גלינה מצ׳בריאני

המערה מסתורית ומעניינת מאוד, מצריכה טיפוס וזחילה על גושי אבן גדולים ולאורכה נטיפים יפים. בסוף המסלול מחכה צ'ופר שווה - נביעת מים מרהיבה. המערה סגורה בחודשי החורף בזמן תרדמת העטלפים השוהים בה.

ווייז: "כניסה למערת עלמה"

צילום: גלינה מצ׳בריאני

לפני שצוללים לעומק המערה:

• ביגוד: במערות הטמפרטורה שונה מבחוץ, דבר הניכר בעיקר ביום חם, שבו נוכל להרגיש את ההבדל כבר בפתח המערה וככל שנעמיק פנימה. בנוסף, הלחות במערה יכולה להיות גבוהה במיוחד. לכן יש לבחור ביגוד מתאים הכולל שרוולים ארוכים למכנסיים ולחולצה, עדיף מבד נושם ומנדף זיעה. יש להצטייד בנעליים נוחות להליכה, עם סוליות מונעות החלקה.

• ציוד: רוב המערות בישראל מצריכות מהמטייל להביא עימו ציוד מינימלי הכולל פנס (בעדיפות לפנס ראש), ברכיות, שכן בחלק מהמערות המאתגרות קטעים המחייבים זחילה, וקסדה להגנה לראש, שעליה אפשר לשים את פנס הראש.

• עטלפים: העטלף הוא בעל חיים מוגן, שעצם שרידותו חשוב להמשכיות המערכת האקולוגית. מיני עטלפים שונים נוהגים לפקוד את המערות בישראל, שם הם בין השאר נוהגים להיכנס למצב של "הנמכת פעילות" למשך כמה חודשים בחורף. אסור להטריד את מנוחתם, ולכן חלק גדול מהמערות בישראל סגור בחודשי החורף. העטלף הוא בעל חיים שאיננו מזיק לאדם כלל, להפך, וכשאנו מגיעים לביתו עלינו להתנהג בצורה מכבדת ולא להטרידו. בתחילת אפריל תקופת "הנמכת הפעילות" של העטלפים מגיעה לסיומה ומרבית מהמערות נפתחות למבקרים.

• התמצאות: במערות שבהן יש מחזירי אור לסימון הדרך, יש לשים לב כי מחזיר אור לבן מסמל את הדרך פנימה ואילו מחזיר אור אדום מסמל את הדרך החוצה. במערות שאינן מסומנות רצוי מאוד להצטייד במפה של המערה. בכל מקרה, אין להשאיר חוטים ואין לסמן על הקירות את הדרך.

• שמירה על המערות: מראה ההרס והוונדליזם במערות ישראל עצוב מאוד. מדובר במערות שחלקן קיימות מיליוני שנים, ובעשרות בודדות של שנים האדם השחית והרס אותן ללא היכר. חשוב מאוד לא להשאיר לכלוך ואשפה מאחוריכם, לא להדליק נרות בתוך המערה ולא להזיז דברים טבעיים ממקומם בתוך המערה. התנהלו בזהירות והישמרו משבירת נטיפים וזקיפים.

למי שמעוניין להוסיף ולהעמיק בטיולי מערות אקסטרימיים יותר, מומלץ להצטרף ל"חוג שוחרי המערות". מדובר בקבוצה של חובבי מערות מושבעים שיוצאת לטייל ולחקור מערות בדרגות קושי שונות שלא תוכלו לטייל בהן באופן פרטי, למשל מערות הדורשות גישה בחבלים בלבד. ההרשמה בחינם דרך האתר: www.israelcaving.com. עלות הטיולים סמלית וכוללת את כל הביטוחים הנדרשים לטיול אתגרי.