למרות שנה נוספת של מלחמה בחזיתות שונות, אי-יציבות מתמשכת וטראומה לאומית, ישראל ממשיכה להופיע בצמרת דו״ח האושר העולמי ומדורגת גם השנה במקום ה־8 בעולם, זאת על פי דו"ח האושר העולמי המתפרסם היום (חמישי).
זהו נתון יוצא דופן לא רק במונחים בינלאומיים, אלא גם במונחים ישראליים: דווקא בתקופה שבה הציבור חי תחת עומס רגשי, חוסר ודאות ושחיקה מתמשכת, ישראל עדיין נכללת בעשירייה הראשונה של המדינות בעלות שביעות הרצון הגבוהה ביותר מן החיים.
הממצא הבולט ביותר בדו״ח הנוכחי נוגע דווקא לצעירים: ישראלים מתחת לגיל 25 מדורגים כקבוצת הגיל המאושרת ביותר בתוך האוכלוסייה הישראלית ובמקום ה־3 בעולם, בעוד שבמדינות מערביות אחרות כגון ארצות הברית מצבם התדרדר למקום ה-60.
גם שאר קבוצות הגיל בישראל מדורגות במקום ה-11 הגבוה מאוד. לדברי ענת פנטי, חוקרת מדיניות אושר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר־אילן, הנתונים הללו מצביעים על כך שגם בתנאים של מלחמה ממושכת, מקורות העומק של החוסן הישראלי: משפחתיות, קהילתיות, אמונה, תחושת שייכות וקשרים חברתיים חזקים - עדיין מצליחים להחזיק חלקים נרחבים מן החברה הרבה מעל הממוצע העולמי.
יצוין כי דו"ח האושר העולמי אינו מודד ״מצב רוח לאומי״ או את עוצמת הטלטלה הרגשית של השבועות, החודשים ואף השנים האחרונות. הוא מבוסס על הערכת חיים כוללת, הנשענת במידה רבה על משתנים חברתיים־מבניים, ביניהם יציבות הכלכלה, רמת שירותי בריאות, תמיכה חברתית ותרומה לצדקה.
מעבר לכך, הדירוג מתבסס על ממוצע תלת־שנתי, ולכן גם הדו״ח עצמו מבהיר שאירועים קיצוניים (ובוודאי מלחמה) עשויים להשתקף בנתונים באופן חלקי בלבד. במילים אחרות: המיקום הגבוה של ישראל אינו סותר את המשבר הרגשי, אלא מלמד שמדדי אושר רחבים משקפים בעיקר את שכבות החוסן העמוקות של החברה, ולא בהכרח את סערת הרגע.
אולם לצד החוסן החברתי יוצא הדופן, כאשר מתבוננים במדדים הרגשיים ובמדדי המון הציבור, מתגלה תמונה מדאיגה בהרבה של חברה המצויה תחת שחיקה ועומס כבדים.
במדדי הדאגה, העצב והכעס ישראל זינקה ממקום 119 לפני המלחמה למקום 39 בעולם ברמת הרגשות השליליים שאותם חווה האוכלוסייה. במקביל, נמשכת שחיקה באמון הציבור במוסדות המדינה, כפי שמשתקף במדד תפיסת השחיתות, שבו ישראל ירדה למקום ה־107 , לעומת מקום 80 בשנת 2021. אלו נתונים שמעידים כי מתחת לשכבת החוסן עדיין פועלים סטרס, שחיקה, ופגיעה מתמשכת באמון הציבור.
ענת פנטי, חוקרת מדיניות אושר בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר־אילן: ״התוצאה של ישראל בדו״ח האושר השנה אינה מבטלת את המחיר הנפשי והחברתי של המלחמה, אלא דווקא מדגישה את הפער בין החוסן הבלתי מעורער של החברה הישראלית לבין החוויה הרגשית הקשה של חיי היומיום. העובדה שישראל עדיין מדורגת במקום השמיני בעולם, ובפרט שהצעירים הישראלים מדורגים במקום השלישי, מלמדת על החוזקות של האוכלוסייה בישראל ביחס למדינות אחרות. במקביל, העלייה במדדי הדאגה והכעס והשחיקה באמון הציבור מבהירות שחוסן אינו חסינות״.
״בשנת בחירות״, טוענת פנטי, "יש לדו״ח הזה גם משמעות ציבורית ומדינית ברורה. אם ישראל מבקשת לשמר את מקומה בצמרת מדד האושר העולמי, לא די להסתמך על חוסן אזרחי ׳טבעי׳. יש צורך במדיניות אקטיבית של שיקום אמון הציבור, חיזוק שירותים חברתיים ונפשיים, וטיפוח מקורות הלכידות שמאפשרים לחברה הישראלית להחזיק מעמד גם בתנאים קשים. דו״ח האושר 2026 מלמד שהחברה הישראלית עדיין חזקה מאוד - אך גם שלא לעולם חוסן״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו