כשאמנות לא תלויה בעיניים: איטליה משנה את חוקי המשחק

בימים אלה, איטליה יוצאת ביוזמה חדשנית שמטרתה להנגיש את האמנות והאתרים ההיסטוריים שלה לאנשים עם לקות ראייה או עיוורים. בין השאר, מבקרים יכולים לחוות את הקולוסיאום ברומא דרך מישוש מודלים מוקטנים של המבנה, שמאפשרים להרגיש את הצורות, הארכיטקטורה ואפילו את הריסותיו.

מיקלה מרקאטו, עיוורת מלידה, מספרת: “בלי המודל, לעולם לא הייתי מבינה את הצורה האליפטית של הקולוסיאום. רק מללכת סביבו לעולם לא הייתי מבינה את זה, אבל ברגע שמחזיקים את הדגם ביד, הכול נהיה ברור”.

בנוסף למודלים, איטליה מתקינה שילוט בברייל, מדריכים קוליים עם QR קודים ועותקים ברי-מישוש של ממצאים ארכיאולוגיים, כמו בפומפיי.

גם גלריות כמו האופיצי בפירנצה מציעות מדריכים נגישים ומידע על דרכי גישה מותאמות, כולל אפשרות ליווי למבקרים עם מוגבלויות.

יוזמות אלו לא רק מקדמות זכויות אדם, אלא גם כלכלית משתלמות - מחקרים מראים כי למבקרים עם מוגבלויות נוטים להגיע עם מלווה או שניים נוספים.

לדברי מדריך הטיולים ג’ורג’ו גוארדי, המתמחה בסיורים לאנשים עם מוגבלויות, נגישות אינה מיועדת רק לעיוורים. “סיור נגיש הוא סיור טוב יותר לכולם", הוא אומר. “מאטים את הקצב, מקשיבים, נוגעים במה שאפשר וחווים את האמנות בצורה עמוקה יותר”.

כאשר אי אפשר לגעת ביצירה עצמה, המדריכים מוצאים פתרונות יצירתיים. בכיכר קמפו די פיורי ברומא, למשל, פסלו של הפילוסוף ג’ורדנו ברונו גבוה מדי למגע. במקום זאת, המשתתפים מתבקשים לאמץ את תנוחתו - כפופים, עטויי גלימה, אוחזים ספר ואחרים נוגעים בהם כדי “להרגיש” את הפסל דרך הגוף האנושי.

בנוסף לכך, מוזיאונים מיוחדים מאפשרים חוויית מגע אמנותית: במוזיאון אומרו באנקונה כל היצירות נגישות למגע. האמנים עצמם, כמו פליצ'ה טגליאפרי, שהוא עיוור, יוצרים יצירות מתוך מגע וזיכרון רגשי, מה שמעניק ממד חדש לחוויית האמנות.