מטיילים ותיקים מספרים שקל לזהות תיירים אמריקנים גם בלי לשמוע מבטא או שפה, לעתים עוד לפני שהם פותחים את הפה. כך למשל שיתף תייר אמריקני בשם ג'ורדן קופר, אשר בילה בווייטנאם - "ישר הצלחתי לזהות תיירים אמריקנים". אז איך תדעו לזהות? הנה שבע דרכים.
אחד הסימנים הבולטים ביותר הוא עוצמת הדיבור: אמריקנים נוטים לדבר בקול רם יחסית, גם במרחבים ציבוריים שקטים כמו רכבות, בתי קפה ומקדשים. מה שנתפס בארצות הברית כביטחון ונוכחות, נתפס במדינות רבות כחוסר התחשבות.
סימן נוסף הוא חברותיות עודפת: חיוכים, קשר עין ושיחות חולין עם זרים הם נורמה אמריקנית, אך במקומות כמו גרמניה, פינלנד או יפן הם עלולים להיתפס כפולשניים או מוזרים.
ממתינים למארחת: בארצות הברית נהוג להמתין למארחים בכניסה למסעדה, בעוד שבמדינות רבות מצופה פשוט להתיישב. התיירים האמריקנים ממתינים בכניסה למארחת.
"האובססיה לקרח": בקשה חוזרת לתוספת קרח או תלונות על משקה “חמים מדי” מזוהות מייד כהרגל אמריקאי, ומעוררות לעתים מבטים משתוממים באירופה ובאסיה.
שאלות על הכול, בלי שום הקשר: אמריקנים שואלים הרבה שאלות. זה בדרך כלל בסדר. סקרנות היא דבר טוב. העניין היא איך שואלים. "לעתים קרובות אנחנו פותחים בשאלה בלי הקדמה, בלי ליצור קשר אנושי בסיסי. 'איפה השירותים?', 'כמה זה עולה?', 'זה ללא גלוטן?' אנחנו מתייחסים לזרים כאילו היו עמדת מידע. בתרבויות רבות הישירות הזו נתפסת כחטופה או אפילו לא מנומסת. מצפים קודם לנימוס קטן. ברכה. התנצלות על ההפרעה. הכרה בכך שמבקשים עזרה מאדם, לא לוחצים על כפתור. התחלתי לשים לב לזה בצרפת, שם שאלות ישירות מדי נענו לא פעם בקור. כשהתחלתי לפתוח ב"שלום" וב"סליחה", האינטראקציות השתנו. אנשים התחממו, נתנו יותר מידע, לפעמים אפילו חייכו", מסביר ג'ורדן.
בגדי ספורט כברירת מחדל: טייטס יוגה, נעלי ריצה, קפוצ'ונים של הקולג'. מכנסי ספורט. אלה המדים הלא רשמיים של התייר האמריקני. "אנחנו מתלבשים בנוחות, וזה הגיוני כשצועדים קילומטרים רבים ביום. אבל במדינות רבות, במיוחד באירופה, בגדי ספורט שמורים לפעילות ספורטיבית בלבד. להגיע לארוחת ערב עם סניקרס וקפוצ’ון משדר או שלא אכפת לך להשתלב או שאתה פשוט לא יודע. אני לא אומר שצריך להתלבש כמו מקומי. זה לרוב גם בלתי אפשרי. אבל יש דרך ביניים בין "מוכן לטרק" לבין מתאמץ מדי", מסביר ג'ורדן.
התלהבות קולינרית. ממזון פשוט. אמריקנים נוטים לשבח בהתלהבות עגבניות, לחם או שמן זית, בעוד שבעיני המקומיים מדובר באוכל יומיומי לחלוטין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו