"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
"מתלהבים ומדברים בקול רם": שבעה סימנים לזהות תיירים אמריקנים מרחוק
ג'ורדן, תייר אמריקני אשר בילה במזרח, שיתף כיצד מייד הצליח לזהות תיירים אחרים מהמדינה
"תיירים אמריקנים מתלהבים ומדברים בקול רם". צילום: GettyImages

"מתלהבים ומדברים בקול רם": שבעה סימנים לזהות תיירים אמריקנים מרחוק

ג'ורדן, תייר אמריקני אשר בילה במזרח, שיתף כיצד מייד הצליח לזהות תיירים אחרים מהמדינה

,עודכן
0השמעה
[object Object]

מטיילים ותיקים מספרים שקל לזהות תיירים אמריקנים גם בלי לשמוע מבטא או שפה, לעתים עוד לפני שהם פותחים את הפה. כך למשל שיתף תייר אמריקני בשם ג'ורדן קופר, אשר בילה בווייטנאם - "ישר הצלחתי לזהות תיירים אמריקנים". אז איך תדעו לזהות? הנה שבע דרכים.

אחד הסימנים הבולטים ביותר הוא עוצמת הדיבור:אמריקנים נוטים לדבר בקול רם יחסית, גם במרחבים ציבוריים שקטים כמו רכבות, בתי קפה ומקדשים. מה שנתפס בארצות הברית כביטחון ונוכחות, נתפס במדינות רבות כחוסר התחשבות.

"מחייכם וחבורתיים". זה דווקא טוב, לא?,צילום: מידג'רני

סימן נוסף הוא חברותיות עודפת: חיוכים, קשר עין ושיחות חולין עם זרים הם נורמה אמריקנית, אך במקומות כמו גרמניה, פינלנד או יפן הם עלולים להיתפס כפולשניים או מוזרים.

ממתינים למארחת: בארצות הברית נהוג להמתין למארחים בכניסה למסעדה, בעוד שבמדינות רבות מצופה פשוט להתיישב. התיירים האמריקנים ממתינים בכניסה למארחת.

"האובססיה לקרח":בקשה חוזרת לתוספת קרח או תלונות על משקה “חמים מדי” מזוהות מייד כהרגל אמריקאי, ומעוררות לעתים מבטים משתוממים באירופה ובאסיה.

"אובססיבים לקרח",צילום: מידג'רני

שאלות על הכול, בלי שום הקשר:אמריקנים שואלים הרבה שאלות. זה בדרך כלל בסדר. סקרנות היא דבר טוב.העניין היא איך שואלים. "לעתים קרובות אנחנו פותחים בשאלה בלי הקדמה, בלי ליצור קשר אנושי בסיסי. 'איפה השירותים?', 'כמה זה עולה?', 'זה ללא גלוטן?' אנחנו מתייחסים לזרים כאילו היו עמדת מידע.בתרבויות רבות הישירות הזו נתפסת כחטופה או אפילו לא מנומסת. מצפים קודם לנימוס קטן. ברכה. התנצלות על ההפרעה. הכרה בכך שמבקשים עזרה מאדם, לא לוחצים על כפתור.התחלתי לשים לב לזה בצרפת, שם שאלות ישירות מדי נענו לא פעם בקור. כשהתחלתי לפתוח ב"שלום" וב"סליחה", האינטראקציות השתנו. אנשים התחממו, נתנו יותר מידע, לפעמים אפילו חייכו", מסביר ג'ורדן.

גברתי, זו בסך הכל עגבניה, אין מה להתרגש,צילום: ג'מיני

בגדי ספורט כברירת מחדל:טייטס יוגה, נעלי ריצה, קפוצ'ונים של הקולג'. מכנסי ספורט.אלה המדים הלא רשמיים של התייר האמריקני. "אנחנו מתלבשים בנוחות, וזה הגיוני כשצועדים קילומטרים רבים ביום. אבל במדינות רבות, במיוחד באירופה, בגדי ספורט שמורים לפעילות ספורטיבית בלבד. להגיע לארוחת ערב עם סניקרס וקפוצ’ון משדר או שלא אכפת לך להשתלב או שאתה פשוט לא יודע.אני לא אומר שצריך להתלבש כמו מקומי. זה לרוב גם בלתי אפשרי. אבל יש דרך ביניים בין "מוכן לטרק" לבין מתאמץ מדי", מסביר ג'ורדן.

התלהבות קולינרית. ממזון פשוט.אמריקנים נוטים לשבח בהתלהבות עגבניות, לחם או שמן זית, בעוד שבעיני המקומיים מדובר באוכל יומיומי לחלוטין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו