קילומטרים של חוף חול לבן, מי טורקיז ושורות של בתי מלון יוקרתיים חדשים נמתחים לאורך אתר הנופש וונסאן־קלמה, שנבנה לאחרונה. אבל יש בעיה אחת - התיירים לא מגיעים לשם.
"אין כאן אף זר חוץ מאיתנו, 15 אנשים", אמרה דריה זובקובה, וטרינרית בת 34 מסנט פטרסבורג, רוסיה. דריה הייתה חלק מקבוצה הראשונה של זרים שאושרה לנפוש בוונסאן מאז הקורונה. במשך שבוע ביולי, זובקובה וחבריה לטיול כמעט ולא נאלצו לחלוק עם תיירים אחרים את הריזורט החדש, שעלותו נאמדת במיליונים.
אזור התיירות החופי וונסאן-קלמה נחשב לפרויקט הדגל של קים ג'ונג און, ומוצג לעיתים קרובות בתקשורת הממלכתית. בתי המלון הצבעוניים, פארקי המים והטיילות שעל החוף נבנו כדי לשדר מסר: צפון קוריאה פתוחה לעסקים. המציאות בשטח שונה. נהלי הקורונה הנוקשים עדיין בתוקף. התיירים מצטמצמים כמעט לחלוטין לקבוצות רוסיות בפיקוח הדוק, בעוד שסינים ותיירים מערביים עדיין מנועים מלהיכנס.
פיתוח אזור וונסאן הוא פרויקט מרכזי שהניע קים, בנייתו החלה ביולי 2016, ולמרות עיכובים שנגרמו מסנקציות בינלאומיות על תוכניות הנשק של קוריאה הצפונית ומגפת הקורונה, הפרויקט הושלם לאחר תשע שנים.
האתר עצמו מחולק לאזור מקומי ולאזור בינלאומי. דריה וקבוצתה שהו באזור הבינלאומי, בנפרד מהנופשים הצפון-קוריאנים. "לא יכולנו לנוע בחופשיות בין האזורים", סיפרה ל-CNN, "בעוד שנופשים מקומיים יכלו להיכנס לכל מקום - חוץ מהחוף. היה גם פארק מים גדול, יכולנו לראות אותו מבחוץ, אבל אסור היה לנו להיכנס כי הוא היה באזור המקומי, שהיה מלא בהמונים".
היא נזכרה כיצד קיבלו את פניהם עובדי המלון בקידות, ולאחר מכן רופאים בבגדים לבנים מדדו חום וריססו ידיים בחומר חיטוי. לדבריה, השירות היה מצוין: "ביקשנו מתקן לייבוש בגדים למרפסת, הם יצאו, קנו במיוחד והביאו לחדר. אחר כך ביקשנו כיסא לשיזוף, הם רכשו במיוחד והביאו לנו, למרות הזמן הקצר שהיינו שם". לדבריה, הצוות השתדל מעל ומעבר: "הם ניסו להפתיע אותנו בכל דרך אפשרית. הם היו מאוד קפדנים כדי לוודא שאנחנו מקבלים את השירות הטוב ביותר".
בינתיים, פיונגיאנג מנסה לאמץ תרבות צריכה עם טוויסט מקומי: בתי קפה שמחקים מותגים מערביים, חנות רהיטים שמזכירה "איקאה הצפון-קוריאנית", וחנות סמארטפונים שמעוצבת כמו חנות אפל. תיירים זרים הופתעו לראות תשלומים בקוד QR, שימוש נרחב בטלפונים ניידים ושידורי כדורגל מהפרמייר ליג.
אלא שהצריכה המערבית מיועדת לאליטה בלבד. חנויות כלבו בבירה מציגות מותגים כמו הרמס וגוצ'י, ודוכני מזון מהיר מגישים המבורגרים וצ'יפס באריזות המזכירות מקדונלד'ס - אך בלי הקשתות הזהובות. פיונגיאנג היא עיר ראווה שמטרתה להרשים תיירים וגם אזרחים מהפריפריה, בעוד שרוב האוכלוסייה חי רחוק מכל זה.
אירועים כמו מרתון פיונגיאנג, שנפתח שוב לזרים ב-2025, מאפשרים הצצה נדירה אל מעבר לתפאורה הרשמית. מטיילים שתיארו את חוויתם סיפרו על רגעי חיבור עם המקומיים - חוויות יומיומיות שהראו כי "אנשים הם אנשים בכל מקום".
עם זאת, השלטונות הגבילו מחדש את כניסת הזרים לאחר שיוטיוברים ואושיות רשת חשפו יותר מדי מהחיים במדינה. גם קבוצות רוסיות נאלצות לפעול תחת פיקוח הדוק. על חופי וונסאן דריה אמרה: "היו כל כך הרבה אנשי צוות מסביב - מצילים, מלצרים, רופאים, אבל לא היה עבור מי, כי היינו היחידים שם".
בינתיים, הניסיון של צפון קוריאה להקים "ואיקיקי מקומי" (ריזורט בהוואי) נשאר בעיקר תפאורה. החופים נקיים, החול מיושר מדי יום במכונה, אך שורות הכיסאות הריקים מרמזות על מדינה שעדיין אינה מוכנה באמת לפתוח את שעריה. "צפון קוריאה היא שוק צרכני ענק שמחכה לקרות. אם הסנקציות יוסרו, הביקוש למוצרים בינלאומיים יתפוצץ. אבל לעת עתה, מה שרואים בוונסאן ובפיונגיאנג הוא בעיקר הצגה - מסר לעולם שהם יכולים להיות מודרניים, גם כשהדלתות נשארות סגורות", אמר אחד המטיילים.
עם שקיעת השמש על חופי וונסאן הריקים, התמונה חדה וברורה: אתר נופש ברמה עולמית, שמחכה לאורחים שאולי לעולם לא יגיעו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו