אפילו לא שם לב: התמונה שגרמה למצרים לגרש את התייר
בלוגר הטיולים עבר בנמל תעופה קטן במדינה - ואז הקצין צעק לו לעצור • צילום תמים של אישיות בכירה התגלגל לטיקטוק והוביל למעצר וגירוש
Your browser doesn’t support HTML5 audio
יוצר תוכן אירי שיתף בחודש החולף בחשבון הטיקטוק agnewtravels, כיצד גורש ממצרים. "אני מטייל ברחבי העולם כמעט שנתיים וזו המדינה הראשונה שגורשתי ממנה. הגעתי לנמל התעופה, נמל קטן במצרים, כשעתיים נסיעה מהורגאדה. עברתי שלוש ביקורות דרכונים, קיבלתי חותמת, עברתי את השער - ואז הקצין צעק לי לחזור".
"הוא אמר לי לעמוד שם, לחכות. הוא לא ממש דיבר אנגלית טובה, אז הגיע מישהו אחר ואמר שיש בעיה כלשהי, שמשהו הופיע במערכת. אמרתי לעצמי 'טוב, בסדר'. חיכיתי עשר דקות לידו, ואז הוא אמר לי לשבת - ושם כבר התחלתי לדאוג קצת. ישבתי בערך שעה, וניסיתי לשאול את כולם מה קורה, האם יש בעיה, האם אני בצרות, מה בעצם קורה פה. אף אחד לא נתן לי תשובה. במצרים אתה עובר כל כך הרבה אנשים שונים - אי אפשר לדבר עם האדם הנכון, תמיד יש מישהו אחר מעליו".
"חיכיתי בערך שעה וחצי. ואז ניגשו אליי כמה אנשים, ואחד מהם אמר לי: 'אתה צילמת וידאו'. אמרתי לו שאני לא יודע למה הוא מתכוון. ואז אחד הקצינים הבכירים אמר לי:אתה צילמת וידאו, וזה היה בשדה התעופה'. ואני חשבתי לעצמי - מתי זה היה או איפה זה היה? כי יש לי את המשקפיים האדומים שלי, עם המצלמות הקטנות. ולפעמים כשאני עובר בשדה תעופה הייתי מצלם וידאו לשלושה חברים שלי כדי להראות להם לאן אני הולך".
"צילמתי במקרה מישהו בכיר - הבן שלו ראה בטיקטוק"
"מה שקרה הוא שצילמתי וידאו בשדה התעופה, ותפסתי במקרה מישהו די בכיר, קצין או מישהו מהממשלה, וצילמתי קליפ של חמש שניות של אותו אדם. הבן של האיש הזה ראה את הסרטון בטיקטוק, וכמובן דיווח לאבא שלו, ואז השם שלי סומן בגלל זה. עכשיו, כל מי שצופה בתוכן שלי יודע שאני תמיד מנסה לדבר טוב על מצרים. אף פעם לא אמרתי שום דבר רע על המדינה, על האנשים, כלום".
נהג בקהירניסה לעקוץתייר מארה"ב - שלא נשאר חייב
"הייתי ממש מתוסכל, ממש עצוב, כי הסברתי לאנשים שם, לקצינים, שתכלס כל מה שעשיתי זה לנסות לקדם אתרי נופש שלכם, לקדם את החופשות, לקדם את הורגאדה, לקדם את שארם א-שייח, כדי לגרום לאנשים להגיע ולראות את מצרים כמו שהיא באמת. אז הם השאירו אותי בחדר גירוש, בעצם מין חדר המתנה-מעצר, כל הלילה, מאזור 11 וחצי עד אחת בצהריים ביום שלמחרת".
"אני פשוט ישבתי שם, בחדר הגירוש, בלי לדעת מה קורה, בלי טלפון, בלי אינטרנט, בלי יכולת לדבר עם מישהו מבחוץ. לא היה לי שום מושג מה הולך לקרות איתי, אם מחזירים אותי למדינה שממנה הגעתי או אם עוצרים אותי שם. השעות נמרחו, וזה היה מתסכל ומפחיד, כי כל מה שניסיתי להגיד זה שלא עשיתי שום דבר רע - רק קידמתי את מצרים ואת התיירות אליה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו