המרחק הגיאוגרפי מהעולם המערבי, המצב הביטחוני שאינו מזמין במיוחד והנטייה לנוסטלגיה (מי אמר ד"ר אלבן ולהקת אקווה באירוע של חזרה לשנות ה־90?) הופכים את ישראל לבמה מעט ארכאית. לכן, במילניום הנוכחי הבינו הישראלים שאם המוזיקה שהם אוהבים לא תבוא אליהם - הם יטוסו אליה.
הופעות ופסטיבלי מוזיקה בחו"ל הפכו זמינים במיוחד בעידן הלואו־קוסט. טיסות בטווח מחירים נרחב ומקומות לינה משלל סוגים אפשר למצוא בקלות, אבל כדי לראות מקרוב את האמנים צריך להתמקד בבחירת האירוע וברכישה נבונה של הכרטיסים. הכרטיסים אוזלים חודשים מראש (להופעה של ביונסה בפולין, למשל, אזלו כבר כל החבילות מישראל, ומחיר כרטיס טיסה לבדו הוא 1,000 דולר), וההגעה לחלק מהאירועים אמנם קלה, אבל רובם מנותקים מהעיר הגדולה ומחייבים שינה באוהלים במקום עצמו.
כמו כן, פסטיבל דורש סבלנות ומאמץ פיזי. מדי יום אתם צפויים לעמוד על הרגליים מהבוקר ועד הערב. זה כמובן כיף וחוויה של פעם בחיים, אבל אם לא תגיעו עם נעליים נוחות - ביום השלישי כבר לא תרגישו חצי מהגוף, והחצי השני יבקש רק לנוח.
מה ישראלי בעיניך?
אם הצבעתם יש עתיד לפחות פעם בחיים שלכם, או אם רצתם מרתון או חצי מרתון בעשור האחרון, כנראה אתם אמורים לטוס הקיץ להופעה של הלהקה הכי פופולרית בישראל - קולדפליי.
האופציה הקלה והיקרה ביותר היא הזמנת חבילה מחברת תיירות העוסקת בשיווק הופעות רוק. במצב כזה אכן מובטח לכם כרטיס, אבל הטיול עצמו הופך לחוויה יקרה יותר. חשוב גם לבדוק היכן ממוקמים המושבים שלכם, כי לעיתים המקומות כל כך גרועים שכבר עדיף לצפות בהופעה ביוטיוב.
אבל יש גם אופציות אחרות: להופעות במקומות כמו מילאנו או ברצלונה עדיין ניתן למצוא כרטיסים באתרים הרשמיים של מכירת הכרטיסים (כמו "טיקט מאסטר"). כדאי גם לבדוק באתרים הללו על אנשים שמעוניינים למכור בחזרה את הכרטיס שלהם - ללא תיווך של אתרי ספסרות כמו "ויה גו גו" - ולא מחפשים לעשות עליכם רווח.
בחירת היעד היא נושא קריטי. באירופה כולה האצטדיונים גדולים, והכרטיסים מרובים ולא יקרים. דווקא באנגליה, שממנה מגיעה קולדפליי, לא מומלץ לבנות על כרטיסים: החופשה יקרה, והמלחמה בספסרות מחוץ לאולמות היא משמעותית. הכי חשוב - להיזהר מזיופים, ולא ליפול לעסקאות מפוקפקות ברשת.
גרמניה - רק תבחרו
גרמניה היא יעד שבו אפשר לצפות בשלוש-ארבע הופעות במשך שבוע. לדוגמה, בשבוע האחרון של יולי יכולים חובבי הנוסטלגיה לתפוס את סימפלי רד, הצעירות ישמחו לקפוץ בהופעה של וואן ריפבליק, וכל מי שנפש רוקנרול עדיין פועמת בו יוכל לתפוס באותו שבוע את הבוס - ברוס ספרינגסטין. והכל, כאמור, בחמישה ימים בלבד.
מי שמעוניין לנהוג ולשלב טיול ברחבי המדינה, יגלה שכמעט בכל עיר גדולה יש הקיץ הופעות מכל הז'אנרים - מג'אז ועד רוק כבד - ואינספור פסטיבלי מוזיקה מקומיים שהכניסה אליהם חופשית.
אירופה הקרובה
בודפשט, בוקרשט ופראג אמנם קרובות יחסית לישראל, אבל ניתן לצפות בהן בהופעות שאין סיכוי שנראה כאן בתקופה הקרובה. למשל: בילי אייליש, הזמרת הכי חמה כיום, מופיעה הקיץ בשלוש הערים הללו. הכרטיסים להופעות שלה לא זולים במושגים מקומיים - כ־500 שקלים, שזה הרבה יותר ממה שיעלה לכם לילה במלון, ולעיתים אפילו כרטיס טיסה. לכן מוטב קודם להתארגן על כרטיס להופעה, לוודא שיש לכם אותו, ואז להזמין טיסת לואו־קוסט שתוזיל את כל האירוע.
גם דפש מוד האגדית תופיע בערים המזרח־אירופיות הללו, וכאן דווקא שווה לכם לבדוק חבילות, כי מדובר בכל מקרה ביעדים זולים (גם פולין נכנסת לקטגוריה הזאת) ובכרטיסים שעפים במהירות. חבילה עם טיסה, מלון וכרטיס להופעה עדיין תעלה כמו כרטיס לגולדן רינג בפארק הירקון.
גלסטונברי - עניין של מסורת
פסטיבל גלסטונברי בדרום־מערב לונדון הוא אחד מפסטיבלי המוזיקה ואמנויות הבמה המפורסמים בעולם, והוותיק שבהם. הוא התקיים לראשונה ב־1970, ולא בכדי רבים רואים בו עד היום את הדבר הכי קרוב לוודסטוק המודרני. מדי שנה הוא מושך אליו יותר מ־150 אלף אנשים, לשלושה ימים של כל סוגי המוזיקה האפשריים.
המארגנים בגלסטונברי תמיד יודעים לייצר את לוח ההופעות האטרקטיבי ביותר. בשנה שעברה הופיעו בו פול מקרטני, בילי אייליש וקנדריק לאמאר, וזה מבלי שדיברנו על המתחמים שמכילים מוזיקה אלקטרונית על שלל סוגיה, אמני רחוב, מופעי סטנד־אפ ועוד.
צריך להביא בחשבון שמזג האוויר כמעט תמיד מספק יום אחד גשום, מה שהופך את האוהל שלכם לכזה שמזכיר את הטירונות. כמו כן, העלויות לא נמוכות. גלסטונברי, כמו פסטיבלים בריטיים אחרים, הוא אמנם חוויה חוץ־גופית, אבל כזאת שמסתכמת בהרבה מאוד כסף - גם אם אתם אוכלים שעועית ונקניקייה במשך שבוע שלם ושותים רק בירות. עם זאת, אם אתם חובבי מוזיקה, פסטיבל מוזיקה בבריטניה הוא משהו שאתם חייבים לעצמכם פעם אחת בחיים.
ציגט - הזול ביותר
פסטיבל ציגט ההונגרי הוא אחד האהובים על הישראלים, בשל הקרבה והאטרקטיביות שלו. הוא מתרחש באי המפורסם במרכזה של בודפשט, שהוכתר כבר מזמן כ"אי החופש". הפסטיבל ארוך למדי, ובכך גם היתרון וגם החיסרון שלו: במשך חמישה ימים מלאים (יחד עם האירועים הקשורים אליו הוא למעשה מתמתח על פני שמונה ימים) מתרחשים מופעים מכל הסוגים: פלורנס אנד דה מאשין, דיוויד גואטה ובילי אייליש הם רק חלק מ־30 מופעים מרכזיים שייערכו לאורך הפסטיבל.
מדובר בפסטיבל הגדול האחרון של הקיץ, כי מסורתית הוא מתקיים באמצע אוגוסט. הוא אהוב במיוחד על התיירים המקומיים, אבל גם על תיירים ממדינות שונות באירופה, כמו גרמניה. המלצה שלנו: קודם כל תקנו כרטיסים, ורק אחר כך את כל השאר. הטיסות להונגריה זולות, ודירות רבות בעיר ניתנות להשכרה במחירים מגוחכים במושגים ישראליים.
ניחוח נעורים בברצלונה
"פרימוורה סאונד" הוא הפסטיבל האהוב על הבורגנות הישראלית, שמתעקשת לא לוותר על הנעורים רגע לפני משבר אמצע החיים. זאת גם הסיבה שהפיד באינסטגרם ובפייסבוק שלכם מתמלא בתמונות של זוגות עם או בלי ילדים, כשברקע מסכי ענק ואירופאים שמחים באמצע הקיץ.
הפסטיבל, הנערך ב־20 השנים האחרונות על חוף ימה של ברצלונה, אהוב על הישראלים לא רק כי הוא קולע בדיוק לטעם הגלגלצי (אבל גם מציג לעולם את הדברים הבאים במוזיקה העולמית), אלא גם בשל העובדה שהוא נוהג לתת הזדמנויות לאמנים ישראלים שנחשפים לקהל בינלאומי. העובדה שהוא מתרחש בעיר עצמה מעניקה גישה נוחה, ואפשרות להגיע למספר קטן של ימים בעלויות לא גבוהות. הפסטיבל נערך מדי שנה בחודש יוני ונמשך שבוע. הוא מתפרס על פני 16 במות ענק, והכרטיסים עפים כמו לחמניות, בניגוד להרבה פסטיבלים אחרים.
הרוקנרול לא מת
כ־40 ק"מ מבריסל, הבירה הבלגית המנומנמת, מסתתר גן עדן לחובבי הרוקנרול שמתעקשים להחיות את הז'אנר. פסטיבל רוק ורכטר הוא הפסטיבל שמוכיח לנו שגם מילניאלים מסוגלים ליהנות מבס, גיטרה ותופים, ושלפחות באירופה - הרוקנרול לא מת. הפסטיבל מתקיים תמיד בסוף השבוע האחרון של יוני, אז מתחילה רשמית חופשת הקיץ באירופה, ואלפי אירופאים מחוצ'קנים וישראלים בכל הגילים נוהרים כדי לפגוש אנשים כמוהם. השנה הם יזכו לראות שם את ארקטיק מאנקיז, אדיטורס, איגי פופ, ליאם גלאגר ועוד. הפסטיבל מתאים ביותר להורים לילדים שהם בעצמם כבר הורים לילדים.
בחזרה לפוגו
העיירה המנומנמת ואקן שבצפון גרמניה מתעוררת פעם בשנה לשלושה ימים של פסטיבל ההבי מטאל הגדול בעולם. כל הסצנה העולמית מגיעה לפסטיבל הזה מכל קצות תבל, ובקהל עסוקים בעיקר בניסיון לא לשבור איברי גוף חיוניים, לנוכח האלימות המשעשעת תוך כדי ההופעות. מספר הישראלים בפסטיבל לא גדול, אבל הם מגיעים בכל שנה בקביעות. עם יותר מ־100 להקות, רוב הסיכויים הם שליום האחרון תגיעו מחוברים לאינפוזיה. אבל איזה כיף יהיה לכם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו