"הלוואי שיצרו קשר": לאן המשיכו מלי וליאל לאחר שאותרו

חמישה ימים חלפו מאז הרגע שבו הסתיים החיפוש הבינלאומי אחר מלי יהלומי ובתה ליאל. השתיים אותרו בריאות ושלמות באוטובוס בארגנטינה, נציג משטרת ישראל שוחח עמן, ולאחר שהתברר כי אינן נמצאות בסכנה וכי הגיעו למדינה מרצונן, הן שוחררו והמשיכו בדרכן.

אלא שמאז, לפחות מבחינת בני משפחתן בישראל, שוב נוצר חלל של חוסר ודאות. בשיחה עם "היום" מספרים קרובי משפחתן כי מלי וליאל לא יצרו עמם קשר ביום שבו נמצאו וגם לא בחמשת הימים שחלפו מאז. "הלוואי והיו לנו תשובות, הלוואי שיצרו קשר", אמר אחד מקרובי המשפחה. לדבריהם, מלי גם לא התפטרה מעבודתה בבנק לפני הנסיעה.

המשמעות היא שהשאלה שהעסיקה את המשפחה במשך שבוע - האם השתיים בריאות ושלמות - אמנם קיבלה תשובה. אבל שאלות אחרות, ובראשן היכן הן נמצאות כעת ומה הן מתכננות לעשות, נותרו מבחינת בני המשפחה ללא מענה.

ארגנטינה לא בהכרח הייתה התחנה האחרונה

גם הדיווחים שפורסמו לאחר האיתור מעלים אפשרות שהמסע של מלי וליאל לא נועד להסתיים בארגנטינה.

בתקשורת בספרדית דווח כי השתיים בחנו מספר מדינות בדרום אמריקה שבהן יוכלו להמשיך את דרכן, ובהן פרגוואי, צ'ילה ואקוודור. בחלק מהדיווחים נטען כי המטרה הייתה להתחיל חיים חדשים באזור.

עם זאת, עד כה לא פורסם מידע מאומת שלפיו אחת משלוש המדינות אכן נבחרה כיעד הסופי, ולא ידוע אם השתיים המשיכו מארגנטינה למדינה אחרת.

גם העובדה שהן אותרו בתוך אוטובוס עוררה שאלות לגבי היעד שאליו היו בדרכן. עד כה לא פורסם באופן רשמי לאן נסע האוטובוס או אם מדובר היה בנסיעה שהייתה אמורה להוציא אותן מארגנטינה.

המשטרה מצאה אותן - וכאן תפקידה למעשה הסתיים

המצב שנוצר מחדד סוגיה יוצאת דופן: מה קורה כאשר המשטרה מצליחה למצוא נעדרים, אך מתברר שהם כלל אינם מעוניינים להימצא?

מלי וליאל הן שתי נשים בגירות. לאחר שאותרו, הרשויות וידאו כי הן בריאות, אינן מוחזקות בניגוד לרצונן ואינן נמצאות תחת איום. לא עלה חשד כי נעברה כלפיהן עבירה, והן עצמן אינן חשודות בעבירה.

בנסיבות כאלה אין לרשויות סיבה אוטומטית להמשיך לעקוב אחר תנועותיהן רק משום שבני משפחתן מבקשים לדעת היכן הן נמצאות.

הסוגיה הזו כבר זוכה להתייחסות גם בתקשורת בארגנטינה, שם כלי התקשורת עוסקים בשאלה עד כמה רשאית המשטרה להמשיך להפעיל אמצעי חקירה ומשאבים בינלאומיים כאשר מתברר שאנשים בגירים בחרו להיעלם מרצונם.

מדובר בהבדל משמעותי בין שני שלבים של אותה פרשה: כל עוד לא היה ידוע מה עלה בגורלן, היה צורך לברר אם הן נמצאות בסכנה. מהרגע שאותרו ונשללה האפשרות הזו, הרצון שלהן בפרטיות מקבל משקל אחר לחלוטין.

הזכות שלא לספר לאן נוסעים

אדם בגיר שאינו מבוקש ואינו חשוד בעבירה רשאי, ככלל, להחליט לאן לנסוע ועם מי לשמור על קשר. גם אם ההחלטה גורמת לדאגה גדולה לבני משפחתו, אין בכך כשלעצמו בסיס להמשך חיפוש משטרתי.

וזה בדיוק מה שהופך את הימים שאחרי האיתור של מלי וליאל לחריגים כל כך. במשך שבוע הפעילו הרשויות בישראל, באוסטריה ובמדינות נוספות אמצעים בניסיון למצוא אותן. כאשר הן אותרו, המטרה המרכזית הושגה: התברר שהן בחיים ושאינן נמצאות בסכנה.

אבל למשפחה נותרו אותן שאלות שרק שתי נשים יכולות לענות עליהן. קרובי המשפחה נותרו ללא מענה ועם הרבה סימני שאלה.