"ישבנו לשתות והעזתי לשאול - למה לעזאזל אתם אוכלים כלבים?"

כפיר קיסר, בן 23, יוטיובר ויוצר תוכן, ארז את החיים שלו לתוך תיק ויצא להגשים את החלום שלו: להיות ולוגר טיולים שמביא למסך את העולם האמיתי. "רק אני, מצלמה, והחיים האותנטיים במקומות הכי משוגעים בעולם. המטרה שלי היא להראות לישראלים בדיוק את מה שהם רוצים לראות, את המקומיים, את התרבות מאחורי הקלעים, ואת הרגעים שלא מופיעים בשום מדריך טיולים".

"אחרי סדרת ולוגים שצילמתי בתאילנד, החלטתי שהיעד הבא שלי הוא וייטנאם. לטייל בווייטנאם זה 'לחטוף כאפה' של ניגודים לפרצוף. כשאתה מסתובב ברחובות אתה רואה הכל מהכל: עוני מחפיר עם אושר עילאי. זו מדינה שחיה על קצב מטורף. בניגוד למה שרבים חושבים, וייטנאם אמנם קומוניסטית בשלטון, אבל האנשים עצמם פתוחים, חמים וסקרנים בצורה יוצאת דופן", הוא מספר.

"ביום הראשון שלי במדינה, בעיר הבירה האנוי, ישבתי בבית קפה עם הלפטופ פתוח וערכתי סרטון לערוץ היוטיוב שלי. פתאום ניגש אליי בחור מקומי. התחלנו לדבר, ומהר מאוד נפל לי האסימון שלא מדובר בסתם בחור, אלא בכוכב טיקטוק וייטנאמי עם 370,000 עוקבים. הוא שמע שאני יוצר תוכן מישראל שבא לתעד את המדינה שלו, והחליט שהוא הולך להראות לי את וייטנאם האמיתית דרך העיניים שלו. למרות שרק הרגע הכרנו, הוא הפתיע אותי עם מתנה, שקית ענקית של יין אורז מקומי. משם, יצאנו ליום שאני לא אשכח בחיים".

בשר כלבים בדוכנים

"הוא פשוט פתח בפניי את הדלתות. הוא אירח אותי בבית שלו, לקח אותי לאכול ארוחת בוקר וייטנאמית אסלית ברחוב, והושיב אותי בבית הקפה שנחשב להכי טוב במדינה כדי לטעום את הקפה המקומי. הוא לקח אותי לסיור עומק בשוק המקומי, מקום שבו אתה רואה את התרבות בצורה הכי גולמית שלה. שם, בין הדוכנים, ראיתי בפעם הראשונה בעיניים איך מוכרים בשר כלבים. מנהג שאני כמובן לחלוטין לא תומך בו, אבל הוא חלק מהמציאות המורכבת והשונה של המקום".

"בזכות הפתיחות שלו, הרגשתי בנוח לשאול אותו את כל השאלות הקשות בלי לעשות חשבון. ישבנו שעות ודיברנו על הכל. שאלתי אותו למה לעזאזל חלק מהווייטנמים אוכלים כלבים? הוא הסביר שבעבר המדינה הייתה מאוד ענייה ולא היה להם בשר לאכול ולכן הם אכלו כלבים. וייטנאמים ראו את הכלב כמו סתם עוד חיה שהיא נמצאת בחווה, כמו פרה, כמו חזיר, כמו תרנגול. היום זה פחות נהוג כאן לאכול כלבים, אבל כן יש מקומות וחנויות שמוכרים בשר כלב".

"שאלתי כמה וייטנאמי ממוצע באמת מרוויח? (250-300 דולר בחודש, וייטנאמים שגרים מחוץ לעיר מרוויחים 200-250), וניסיתי להבין את תרבות השתייה הפסיכית שלהם, שבה אנשים פשוט שותים אלכוהול מהבוקר ועד הלילה".

"בעד ישראל במלחמה מול איראן"

"שאלתי אותו האם הם אוהבים ותומכים בישראל? רוב המקומיים אוהבים את ישראל מאוד, הם בעיקר מעריצים אותנו. זה מצחיק אבל הם חושבים שהעם היהודי 'חכם ואינטליגנטי'. נתקלתי בעשרות שאמרו את זה.
הם מתפלאים איך מדינה כזו קטנה הפכה למעצמה ענקית בעולם והם מעריכים אותנו מאוד על כך. רוב המוחלט של הווייטנאמים בעד ישראל במלחמה מול איראן. ומבחינת המלחמה עם עזה הם בקושי מודעים".

"ואז הגיע הערב. הוא לקח אותי לחוויה פסיכית: מועדון קריוקי וייטנאמי מקומי. תדמיינו מקום עמוס במקומיים שעפים על החיים, שרים מכל הלב וחוגגים את הרגע. לאורך כל היום, כחלק מתרבות הכנסת האורחים המטורפת שלהם, הוא סירב לתת לי לשלם על שום דבר. כשהגיע החשבון בקריוקי, החלטתי שפה אני שם גבול ושאת זה אני משלם. זה כבר לא היה ויכוח על כסף. זה הפך לקרב אגו תרבותי: אני מנסה לשלם מתוך עקרונות שלי, והוא נלחם לא לתת לי, מתוך תרבות שבה המארח לא נותן לאורח להוציא שקל. תוך כדי שאנחנו מושכים את השטרות אחד מהשני ורבים בצעקות מי ישלם, הוא שלף מצלמה והעלה את ה'ריב' שלנו לטיקטוק".

"בבוקר למחרת התעוררתי למציאות מקבילה. תוך פחות מ-24 שעות מצאתי את עצמי מבן אדם אנונימי ברחוב בהאנוי - לדמות שמיליוני וייטנאמים צופים בה ומדברים עליה. סרטון הריב על החשבון התפוצץ ברשתות והגיע למיליוני צפיות. בבת אחת הפכתי למוכר בויטנאם. שני עמודי פייסבוק מהגדולים בווייטנאם, עם מעל 3.4 מיליון עוקבים כל אחד, עשו עלינו כתבה. והגעתי למצב שערוץ החדשות "וייטנאם היום" פנה אליי בבקשה לראיון אייטם על כל הסיטואציה (לצערי לא יכולתי להגיע כי כבר הייתי במרחק 30 שעות נסיעה משם, אז הוא הלך להתראיין בלעדיי)".

"הבנתי באותו רגע כמה כוח יש לרשתות החברתיות - רגע קטן ואותנטי יכול להפוך לסיפור שמדינה שלמה נחשפת אליו. הוויראליות הזו פתחה לי דלתות בצורה שלא תיאמן. כוכב הטיקטוק הזה קישר אותי להמון מקומיים בכל רחבי המדינה הארוכה הזו, מה שאיפשר לי להגיע לשבטים וכפרים נידחים ולעשות איתם ולוגים אותנטיים שאף תייר לא מגיע אליהם".

@sonuutu90original sound - Storage

"את כל המסע המטורף הזה בעולם אני ממשיך לתעד בערוץ היוטיוב שלי, 'כפיר קיסר'. בסוף, זה מה שאני מחפש בוולוגים שלי - לא רק לצלם מקומות יפים, אלא להיכנס לרגעים אמיתיים שלא מתוכננים מראש, ולהכיר את האנשים שחיים שם. לפעמים, כל מה שצריך זה לשבת בבית קפה במדינה זרה - והשאר כבר קורה לבד".