"לא מצאתם מדינה פחות אנטישמית?": בני זוג שאלו על רילוקיישן - וחטפו

יובל גרינשטיין ושי אטר, בני זוג מתל אביב פרסמו בסוף השבוע פוסט בפייסבוק בקבוצת ישראלים בספרד, תוך שהם מגששים לגבי מעבר למדינה. למאות התגובות שקיבלו הם לא ציפו.

"אני ובן הזוג שלי מתחילים לחשוב ברצינות על מעבר לספרד בעקבות המצב בארץ, ורצינו לשמוע קצת מאנשים שכבר שם איך זה באמת מרגיש ביומיום", כתבה יובל.

"שנינו עובדים כפרילנסרים בתעשיית הקולנוע, ובמקביל גם בתחום החינוך: הוא מלמד פילוסופיה לתיכוניסטים ואני מלמדת שיעורים פרטיים באנגלית (שפת אם) לילדים ביסודי. יש לנו דרכונים אירופיים (צרפתי ואוסטרי), אז מבינים שהצד הבירוקרטי אמור להיות יחסית פשוט, אבל מנסים להבין איך הדברים עובדים בפועל. בעיקר מעניין אותנו: איך השוק שם בתחומים שלנו? איך בכלל משתלבים בתעשיית הקולנוע בספרד בתור זרים/פרילנסרים? יש ביקוש למורים לאנגלית? כמה ריאלי להמשיך לעבוד כפרילנסרים? וכמה קריטי לדעת ספרדית בהתחלה?".

"וגם, אם יש המלצות על אזורים/ערים ששווה לבדוק (או להפך), נשמח לשמוע. ובכללי - כל תובנה או ניסיון אישי ממש יעזרו".

התגובות לא איחרו לבוא: 265 תגובות, רובן הסבירו להם בצורה חד משמעית שזו מדינה שממש לא כדאי לעבור אליה, בטח לא בתקופה הנוכחית.

"זה ממש לא ורוד כפי שמציירים"

"אף אחד לא מחכה לכם. מצב העבודה בספרד לא משהו. חייבים ספרדית, הרוב לא יודעים שום שפה אחרת וכדי לעבוד בברצלונה חייבים גם קטלאנית. אז זה ממש לא ורוד כפי שמציירים לכם. עבור שכירות שהיא די גבוהה (כ-2.5 אלף יורו במקום סביר) חייבים ערבות וחשבון בנק מקומי שעבורו חייבים ת.ז מקומית", הגיב גולש אחד.

"המשכורות בספרד נוראיות"

"הספרדים כן אנטישמים. אני מכירה מישהו שעובד בתחום הקולנוע כאן ומאז המלחמה כולם הפסיקו לעבוד איתו. המשכורות בספרד נוראיות ולא קל למצוא עבודה ואם תמצאו לרוב זה לא יהיה עבור הרבה כסף. זאת האמת האמיתית", כתבה גולשת אחרת.

"אני לא גרה שם, אבל כל המשפחה של אמא שלי מספרד, ומי שנשאר (בעיקר באזור מדריד) מדווח שיש עלייה דרמטית באנטישמיות. אז שווה לדעת את זה", כתבה לזוג גולשת נוספת.

"ירידה ברמה"

"שיעורי אבטלה גבוהים, משכורות נמוכות יחסית, אנטישמיות ואנטי ישראליות בעלייה משמעותית...אז נכון הסופר יותר זול (אבל גם המשכורת נמוכה יותר)...אישית נראה לי ירידה ברמה", כתב להם גולש נוסף. "שמעתי דברים קשים על להיות יהודי (שלא נדבר על ישראלי) בספרד מחברים שהיו שם. הייתי שוקל מקום אחר במקומכם", כתב עוד גולש. "לא מצאתם מדינה פחות אנטישמית?", כתבו גולשים אחרים.

"אין לכם מה להפסיד"

גולשת אחרת ניסתה להיות יותר ניטרלית: "כמה שנאה בתגובות, מה נסגר? בתור מישהי שגם עזבה את הארץ, ישראלים חושבים שיהודים יש רק בארץ והם לא מבינים שזה ממש לא ככה ויש יהודים בכל העולם שחיים באושר ועושר , אנטישמיות יש בכל מקום זה לא אומר שאי אפשר לחיות, ואני גרה בספרד, מה שכן שוק העבודה קשה והמשכורות לא להיט אני מסכימה".

גולש נוסף כתב: "הארץ הכי מדהימה בעולם לדעתי, והמקום שהכי מזכיר את הארץ שהוא לא הארץ - אם מרגיש לכם, תנסו. אין לכם מה להפסיד".

למה אתם מעוניינים לעזוב את הארץ?

"אנחנו עוד לא הורים, אבל אנחנו מסתכלים על ההורים שיורדים איתנו למקלט עם תינוקות על הידיים, ומבינים עד כמה מופרע שהתרגלנו לזה", מספרת יובל. "יש כאן ילדים שלפני גיל שנה כבר עברו פעמיים תקופות ממושכות של ירידה למקלטים. תינוקות בני כמה חודשים שההורים שלהם צריכים להגן עליהם מפני טילים בליסטיים. וזה עוד בלי לדבר על הילדים בצפון, או על ילדי העוטף, שעבורם זו מציאות מתמשכת, ושכבר ספגו טרגדיות עצומות. זו מציאות בלתי סבירה לגידול ילדים. ואם יש אפשרות להציע לילדינו העתידיים מציאות אחרת, צריך לפחות לשקול אותה ברצינות".

"אלה חיים בלתי יציבים - גם כלכלית וגם נפשית. המלחמה הבלתי-פוסקת גובה מחיר קשה מכולם, ביניהם גם צעירים כמונו שמנסים לבנות חיים יציבים. למשל, בתחילת מלחמת 7 באוקטובר התחום שלנו היה מושבת, אז שנינו עבדנו כחונכים של ילדים מפונים מהעוטף בתל אביב. אנחנו ראינו מול העיניים שלנו איך ברגע אחד ובלי התרעה מוקדמת ילדים הפכו לפליטים בארצם. חוסר היציבות הזה הוא מחיר שאנחנו שוקלים כרגע כנגד המחירים של חיים בחו״ל: הרחק מהמשפחה והחברים, כמיעוט - לעיתים נרדף - ולא כחלק מהרוב האתני, וכל מה שכרוך בחיי מהגרים".

"ככל שהמצב נהיה יותר גרוע, יש לנו נטייה לדחות בראש את הרגע שבו כבר אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל לאחור. אנחנו משכנעים את עצמנו שעוד לא הגענו לשם ושאפשר לחכות עוד קצת. אבל אם לא מגדירים מראש את הרגע שממנו כבר אי אפשר לתקן את הנזק, מגלים אותו רק אחרי שכבר מאוחר מדי".

"לכן צריך לקבוע גבול ברור מראש, וכבר לפני 4 שנים הגדרנו לעצמנו את הגבול הזה: אם איראן הופכת לגרעינית ואם נתניהו מצליח להשלים את ההפיכה המשטרית ולהפוך בפועל לדיקטטור", כלשונה.

"היום לפחות התנאי הראשון כבר לא נשמע מופרך. אם המהלך נגד איראן ייכשל והיא תשמור על האורניום המועשר, יש סיכוי לא קטן שהיא תרוץ קדימה ותהפוך לגרעינית בזמן לא ארוך. והניסיון כבר לימד אותנו שממשלת ימין על מלא נוטה להיכשל מול אויבים - מספיק לראות שחמאס כבר חוזר לאמן נוח׳בות בעזה".

"לכן לצערנו איראן גרעינית כבר לא תרחיש רחוק, אלא משהו שצריך להתחיל להתכונן אליו ברצינות.

שי הוא צלם שעובד כפרילנס בסרטים קצרים וקליפים. בנוסף, הוא בדיוק סיים את המאסטר שלו בפילוסופיה ומלמד כבר שלוש שנים בתוכנית לתלמידי תיכון שמרחיבים מדעי הרוח. יובל היא ארט דיירקטורית ומעצבת במה שעובדת בסרטים קצרים, הצגות, פרסומות וקליפים. היא מסיימת תואר שני בעיצוב תפאורה לקולנוע ולתיאטרון.

איך הרגשתם לגבי התגובות?

"הופתענו גם מכמות וגם מעוצמת הרגשות השליליים שעלו מול עצם ההתלבטות על עזיבה. היו הרבה תגובות זועמות מאנשים שלא הבינו איך אנחנו חושבים לעבור ל'מדינה אנטישמית'. רוב התגובות הזועמות וה'איחולים' הגיעו מאנשים שלא גרים שם בעצמם. כמובן שאנחנו מודעים לכך שיש אנטישמיות באירופה ובמיוחד בספרד. אבל כמו שהתגובות מוכיחות - גם פה לא מתים עלינו. בסוף צריך לשקול את האנטישמיות מול הטילים הבליסטיים והגרעין שבדרך. שמחנו לקבל הרבה הודעות ענייניות בפרטי (באינבוקס) מאנשים שחיים שם ומרוצים וגם מאלה שחיים שם ולא מרוצים, כל אחד פירט למה, ויש הרבה חומר למחשבה".

אז מה החלטתם?

"לא החלטנו. אנחנו מתלבטים לגבי ספרד, מקומות אחרים, ובכלל לגבי עזיבה או הישארות כאן".