"איתנו לא מתעסקים": הישראלית שהוכתה והשיבה מלחמה בתאילנד מדברת

במרחק אלפי קילומטרים מהמקלטים בגוש דן, בלב חוף הצ'וואנג התוסס בקוסמוי תאילנד, המלחמה הישראלית של 2026 מצאה את דרכה אל מול מדפי ה"סבן אילבן". שילה, בת 50 מרמת גן, בעלת עסק לציפורניים ואם לארבעה - ביניהם שתי בנות לוחמות - הגיעה לחופשה משפחתית ומצאה את עצמה בדו-קרב פיזי שהפך למניפסט של כבוד עצמי.

היא לא אדם אלים, היא לא מחפשת אלימות, אבל היא מסרבת בכל תוקף לתת לעצם היותה ישראלית ויהודייה להפוך ללגיטימציה לתקוף אותה.

זה קרה ב-15 במרץ. שילה עמדה עם הגב לרחוב ושוחחה באנגלית עם מוכרת מקומית שכבר הכירה אותה. הן דיברו על המצב בבית ועל הטיסות שבוטלו בגלל המתיחות מול איראן.

המילה "ישראל" נזרקה לאוויר, ובשנייה אחת גן העדן הפך לזירת פיגוע אנטישמי קטן ומכוער. תיירת בריטית בשנות ה-30 לחייה, שעמדה בסמוך, שמעה את המילה "ישראל" ושלחה סטירה מצלצלת לפניה של שילה ללא שום התגרות קודמת.

שילה, בואי נחזור לרגע הזה בצ'וואנג. המילה "ישראל" יוצאת לך מהפה ובשנייה אחת הכל משתנה. מה בדיוק קרה שם באותן שניות?

"המקרה אירע בשעה 23:00 בלילה שעון תאילנד", שילה משתפת אותנו בראיון בלעדי בעודה עדיין בתאילנד מחכה לשוב ארצה. "חצי שעה קודם שמענו צעקות וויכוחים לא רחוק מאיתנו - הבנו שהיה ויכוח בין בחורות ישראליות למישהי אחרת, משהו שקשור בעובדה שהן מישראל.

"בזמן שהחבורה שלי נכנסה לסבן אילבן אני שוחחתי עם המוכרת שידעה שאני ישראלית. היא שאלה מתי אנחנו עוזבות, והסברתי שאין טיסות לישראל. הבחורה הבריטית הייתה בסביבה שלי אבל לא ייחסתי לה חשיבות, הייתי עם הגב אליה. היא הייתה לא יציבה בעמידה, מלמלה משהו באנגלית ואז פתאום, משום מקום, פשוט העיפה לי סטירה".

כאן נכנס לתמונה האינסטינקט הלוחמני. הסטירה האנטישמית הזו, שנועדה להקטין ולהשפיל, פגשה אישה שלא מוכנה להיות קורבן. לקח לשילה כמה שניות להתעשת, להבין שהיא הותקפה רק בשל היותה יהודייה וישראלית, ואז היא עברה למתקפת נגד.

היא תפסה אותה בשיער והטיחה אותה על סטנד בגדים שנפל יחד איתה. הבריטית לא ויתרה וניסתה להכות שוב, ושילה החזירה לה פעם נוספת. בסוף העימות, הבריטית הייתה זו שנותרה עם פנס רציני סביב העין - סימן שנשאר כמזכרת למפגש עם הישראלית הלא נכונה.

מעבר לעניין של הכבוד, יש כאן עניין של ביטוי פיזי. את מעידה על עצמך כאישה לא אלימה - מאיפה הגיע הרפלקס להחזיר לה ככה?

"באותו רגע לא חשבתי הרבה. אני מניחה שהייתי המומה. התגובה שלי כמובן הייתה אינסטינקטיבית לכך שהותקפתי פיזית. הבנתי מיד שזה בגלל שאני יהודייה וישראלית. לא נעים לי להודות, אבל הסיבה שבגללה הותקפתי נתנה לי המון מוטיבציה להעביר מסר - היהודים הם לא שק חבטות של אף אחד, ומי שמחליט לפעול כלפינו באלימות שיישא בהשלכות ובתוצאות.

"אני מרגישה גאווה בתוך כל האירוע הזה, למרות שמבחינתי הוא מביך כי הוא הוביל לזה שנקלעתי לתגרה אלימה. כי כאמור, אני אדם שלעולם לא יגיב באלימות ומעולם לא הרים יד בעבר".

"המוכרת חטפה גם"

התגרה הזו בלב קוסמוי לא התנהלה בוואקום. בזמן ששילה החזירה מלחמה, המוכרת התאילנדית המקומית, שכבר הכירה את שילה ופיתחה איתה יחסי חברות, ניסתה להתערב ולהגן עליה וחטפה כמה מהלומות בעצמה מהבריטית המשתוללת.

המוכרת סיפרה לשילה לאחר מכן שאותה תיירת נטפלת לישראלים באזור על בסיס קבוע. שלושה גברים תאילנדים נוספים ניסו להפריד, ובסופו של דבר, כשהבריטית הייתה על הרצפה, חבולה ועם פנס בולט, היא התרחקה תוך שהיא מסננת "פרי פלסטיין" ומציגה את הקעקוע הפוליטי שלה.

לא פחדת למצוא את עצמך בתחנה מקומית בקוסמוי? החוק שם לא תמיד סלחני לקטטות רחוב.

"באמת שברגע שהיא סטרה לי הראש לא חשב לא על משטרה או מעצר ולא על הרשויות - כל מה שהעסיק אותי זה להראות לה שאיתנו לא מתעסקים. המוכרת בחרה לא להזמין משטרה כי היא רצתה למנוע ממני להיגרר לחקירות מתישות שרק היו הורסות לנו את החופשה ויכלו גם לסבך אותי חוקית.

"לא קיבלתי כל תגובה מגורמים רשמיים ישראליים וזה גם לא ממש מעסיק אותי. הפוסט שלי והסרטון מוקדשים לעם ישראל, שבכל הכאוס שאנחנו מצויים בו ידעו שיש ישראלית אחת פשוטה שהחזירה מלחמה".

המקרה של שילה הוא קצה הקרחון של מציאות עגומה בשנת 2026. בעוד תאילנד הייתה פעם "המקלט הבטוח" של המטייל הישראלי, הריכוז הגבוה של תיירים מכל העולם הופך אותה לזירת חיכוך פוליטית נפיצה.

תקיפות אנטישמיות נגד ישראלים בחו"ל הפכו למכת מדינה גלובלית. לצד השנאה האידיאולוגית, גוברים גם הדיווחים על שחיקה בסבלנות של המקומיים. יש הטוענים כי התנהגות לא נאותה של חלק מהמטיילים הישראלים מוציאה שם רע לקהילה כולה ומגבירה את הזעם, מה שמטשטש לעיתים את הגבול בין ביקורת לבין שנאה טהורה ותקיפות פיזיות חסרות הבחנה.

מה החוויה שלך מהמקומיים? הם עדיין רואים בנו אורחים רצויים?

"מהחוויה שלי יש לנו יחסי אהבה גדולים עם תאילנד ולא נתקלתי בהתנהגות לא הולמת מצד ישראלים בזמן שאני שוהה פה. אני חושבת שהאנטישמיות גדלה לצערי, אבל תאילנד לא השתנתה - בעיניי היא תמיד תישאר גן עדן. המוכרת התאילנדית הייתה מדהימה. היא הגנה עליי וחטפה מכות בעצמה, והיא זו שהסבירה שהבריטית הזו מחפשת ישראלים באופן קבוע".

ספרי על הבחור הישראלי שניגש אלייך אחרי התקרית.

"שוחחתי עם בחור צעיר שנכח באירוע ואמר לי תודה, ושיתף שהיא תקפה גם אותו אבל הוא לא הגיב בגלל היותו גבר. אני חושבת שתגובות של אנשים זה עניין של בחירה - כל אחד בוחר להגיב בדרכו. אני חושבת שהרבה לפני כבר שרטטו לעצמם קו אדום בכל הקשור לאנטישמיות, אבל לצערי האנטישמיות שסובבת אותנו רק גדולה.

"התאילנדים אגב מקסימים וחשוב להדגיש את זה. כשהיא הייתה על הרצפה הרחיקו אותי ממנה, אבל היא המשיכה להתגרות ולהציק אז המריבה נמשכה".

מה אמרו הבנות הלוחמות שלך כשראו את אמא שלהן בסיטואציה כזו, ואיך היו התגובות?

"הבנות שלי לשמחתי לא נכחו במקום. הן הגיבו ממקום דואג ונבהלו מאוד, אבל כשהבינו מה קרה היה חיוך רחב על פניהן. קיבלתי תגובות מדהימות מחממות את הלב - אני קצת המומה מהכמות, אבל שולחת לכולם לב של אהבה. היו כאלה שסיפרו שגם הם נתקלו באנטישמיות. חשוב להדגיש - אני לא סמל. אני אישה פשוטה שהגנה על כבודנו".

אחרי לא מעט עיכובים בעקבות סגירת המרחב האווירי בשל המלחמה, שילה תחזור ביום שלישי הקרוב לארץ, לעסק הציפורניים שלה ברמת גן. היא מספרת שלא נתקלה שוב באותה תיירת מאז התקרית, ומודה שלא הייתה מוכנה לוויראליות של הסיפור שלה וכמות התגובות הותירה אותה בהלם.

"אני לא אדם שמחפש או אוהב פרסום," היא מסכמת - כשהיא משאירה מאחוריה בקוסמוי לא רק תיירת בריטית עם מזכרת כחולה מסביב לעין, אלא אמירה ברורה לכל מי שחושב שישראלים הם מטרה קלה: מי שנותן לישראלית סטירה, לא יקבל את הלחי השנייה.