הוא הפך לאחד מסמלי הגבורה של טיסת האימה מדובאי לישראל, לאחר שסיפר כיצד הצליח להגיע לתא הטייס ולסייע בניסיון להציל את המטוס. אלא שכעת, כמעט שבועיים לאחר ניסיון הפיגוע בטיסת פליי דובאי, מומחה אמריקני לבטיחות תעופה מעלה ספק לגבי השפעתה של אחת הפעולות הדרמטיות שביצע הנוסע הישראלי יניב חיון: משיכת הגאי המטוס בזמן שהיה בצלילה חדה.
ג'ף גוזטי, חוקר תאונות תעופה בכיר לשעבר במועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה של ארצות הברית (NTSB), התייחס, בראיון לתקשורת האמריקנית, לתיאור של חיון על הרגעים שבהם ניסה לסייע בהשתלטות על המטוס.
לדברי גוזטי, משיכת ההגאים לאחור כאשר מטוס נמצא בצלילה במהירות גבוהה אינה בהכרח הפעולה הנכונה. בתנאים מסוימים, הפעלת כוח כזה עלולה ליצור עומסים חריגים על מבנה המטוס ואף להחמיר את הסכנה ואת העמידות המבנית של המטוס.
עם זאת, גוזטי אינו קובע שחיון טעה או שפעולתו סיכנה בפועל את הנוסעים. הוא מדגיש כי ללא נתוני הטיסה המלאים אי אפשר לדעת אם ההתערבות סייעה לבלום את הצלילה, לא השפיעה באופן משמעותי או דווקא הזיקה.
המומחה מציג אפשרות אחרת
כזכור, חיון, שהיה בין הנוסעים, תיאר לאחר האירוע כיצד הגיע לתא הטייס ואחז בהגאים במשך מספר שניות בניסיון לסייע לייצוב המטוס. הוא סיפר כי היכרותו עם סדרת הטלוויזיה Air Crash Investigation, העוסקת בחקירת אסונות תעופה, השפיעה על האופן שבו פעל.
סיפורו זכה לתהודה רחבה בישראל ובעולם, והפך לאחד התיאורים הבולטים של פעולות הנוסעים במהלך האירוע.
הנקודה שמעלה גוזטי נוגעת לאחד ההיבטים הרגישים ביותר בהטסת מטוס במצב חירום: הקשר בין מהירות הטיסה, זווית הצלילה והכוחות המופעלים על המטוס בעת ניסיון להרים את החרטום.
כאשר מטוס נמצא במהירות גבוהה, שינוי חד מדי בכיוון הטיסה עלול ליצור עומסים משמעותיים על הכנפיים ועל חלקים אחרים במבנהו. לכן, פעולה שנראית אינטואיטיבית - משיכת ההגאים כדי להרים את החרטום - אינה בהכרח הפעולה הבטוחה בכל מצב.
אלא שיש הבדל משמעותי בין האפשרות התיאורטית לבין מה שהתרחש בפועל בטיסת פליי דובאי. כדי להעריך את השפעת פעולתו של חיון יש לדעת באיזו מהירות טס המטוס, מה הייתה זווית הצלילה, אילו פקודות הוזנו למערכות הבקרה ומה עשו אנשי הצוות באותן שניות. המידע הזה טרם פורסם במלואו, ולכן גם המומחה האמריקאי נמנע ממסקנה חד־משמעית.
גם מפיק הסדרה נכנס לתמונה
מפיק הסדרה הקנדית Air Crash Investigation, שאותה הזכיר חיון כמקור להיכרותו עם מצבי חירום בתעופה, התייחס גם הוא לאותם רגעים. בניגוד להסתייגות שמעלה גוזטי, המפיק מציע אפשרות שלפיה ההתערבות של חיון העניקה לאנשי הצוות שניות יקרות שסייעו להם להשיב את השליטה על המטוס.
גם זו אינה מסקנה המבוססת על ניתוח רשמי של נתוני הטיסה, אלא הערכה ביחס לתיאור האירוע.
התשובה - בקופסה השחורה
הדרך לקבוע מה באמת התרחש בתא הטייס עוברת דרך נתוני החקירה, ובפרט המידע שנרשם במערכת רישום נתוני הטיסה (FDR). הנתונים עשויים להראות את מהירות המטוס, מצבו האווירודינמי, פקודות ההיגוי והתגובות של מערכות הבקרה.
גם הקלטות תא הטייס עשויות לסייע בשחזור רצף האירועים ובהבנת התיאום בין האנשים שהיו בתא בזמן ניסיון ההשתלטות.
עד לפרסום ממצאים רשמיים, אין בסיס לקבוע שחיון הציל את המטוס באמצעות משיכת ההגאים בלבד, אך גם אין בסיס לקבוע שפעולתו החמירה את המצב.
הדברים שמעלה המומחה האמריקני אינם מפחיתים מעצם העובדה שחיון פעל במצב חירום קיצוני, כשניסה לסייע להצלת חיי הנוסעים. הם כן מציפים שאלה מקצועית שטרם ניתנה לה תשובה: האם הפעולה הדרמטית שתוארה כאחד מרגעי ההצלה של הטיסה אכן תרמה לייצוב המטוס, או שהשליטה הושבה בזכות פעולות אחרות שבוצעו במקביל?
התשובה לשאלה הזו תוכל להתברר רק עם התקדמות החקירה ופרסום הנתונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו