3 נוסעים ביום: שדה התעופה שבו הזמן עצר מלכת
זמן המתנה של אפס דקות לבידוק הביטחוני, מכונת קפה במקום הדיוטי פרי ומטוס שמרגיש כמו מסע בזמן לשנות ה-50 • בזמן שאנחנו נדחקים בתורים של נתב"ג בשיא העונה, יוטיובר תעופה יצא לבדוק איך עובד שדה התעופה הכי פחות עמוס בארצות הברית - והתוצאה מהפנטת
Your browser doesn’t support HTML5 audio
בזמן שהמוני ישראלים מעבירים את הקיץבתורים הארוכים של נתב"ג, שדות תעופה אחרים בעולם מתמודדים עם בעיה הפוכה לחלוטין. במרחק שעת טיסה אחת בלבד מדנבר, קולורדו, מוקד תעופה עמוס ושוקק, שוכן שדה התעופה העירוני של צ'אדרון, נברסקה.
על פי נתוני רשות התעופה האמריקאית, מדובר בשדה התעופה המסחרי הפחות מנוצל בארה"ב היבשתית.כמה פחות?פחות מ-1,320 נוסעים עברו בו לאורך שנה שלמה.בממוצע:שלושה נוסעים בלבד ביום.
יוטיובר התעופה המוכר נואל פיליפס, שמתמחה באיתור חוויות הטיסה הקיצוניות והמוזרות בעולם, החליט לארוז מזוודה ולטוס כדי לבדוק איך בדיוק פועל שדה תעופה כמעט נטוש לחלוטין. התיעוד שלו חושף עולם שנראה כאילו קפא בזמן.
אין דיוטי פרי, יש מכונת קפה
הטרמינל בצ'אדרון רחוק מלהיראות כמו נמל תעופה מודרני. למעשה, הוא מזכיר יותר סלון ביתי או חדר המתנה של קופת חולים. ה"דיוטי פרי" מסתכם במכונת קפה שמונחת בפינה, עמדת הצ'ק-אין כוללת דלפק בודד, ועמדת הבידוק הביטחוני נפתחת רק חצי שעה לפני ההמראה, פשוט כי אין אף אחד שצריך לעבור בה קודם לכן.
גם ההגעה לשדה התעופה היא חוויה ביזארית. בעיירה צ'אדרון, המונה כ-5,000 תושבים בלבד וממוקמת באזור מבודד לחלוטין בצפון נברסקה, אין מוניות, אין סניפים של חברות השכרת רכב וכמובן שאין Uber. הדרך היחידה להגיע מהטרמינל לעיירה היא להזמין מראש את המיניבוס המקומי ("Handy Bus") שפועל במתכונת של קריאה אישית, בעלות של 15 דולר לכיוון.
טיסה במכונת זמן
החלק המרתק ביותר במסע לשדות תעופה מהסוג הזה הוא המטוסים עצמם. הטיסות לצ'אדרון וליעדים נידחים דומים מופעלות על ידי חברות תעופה קטנות, המשתמשות במטוסי טורבו-פרופ קטנים וישנים כמו ה-Fairchild Metroliner, מטוס צר וארוך בן יותר מ-30 שנה שיכול להטיס נוסעים בודדים בלבד. בטיסה של פיליפס, אגב, היו חמישה נוסעים בלבד.
זה משתלם?
למרות חוסר הכדאיות הכלכלית לכאורה, שדות התעופה הקטנים האלו ממשיכים לפעול בזכות תוכנית סבסוד ממשלתית אמריקאית שנקראת Essential Air Service (EAS). התוכנית נועדה להבטיח שגם קהילות מבודדות מאוד לא ינותקו לחלוטין משאר המדינה, וישמרו על קשר אווירי רציף למקרי חירום רפואיים, עסקים ואספקה.
עבור הנוסע הממוצע, הטיסה לצ'אדרון מציעה אסקפיזם טהור: חזרה לעידן שבו טיסה הייתה חוויה אינטימית, נטולת לחץ, שבה צוות הקרקע מכיר כל נוסע בשמו.