לא מה שחשבתם: צוואר הבקבוק שמונע מחברות התעופה הישראליות להוזיל מחירים

בזמן שחברות התעופה הישראליות משקיעות בהתרחבות, קולטות מטוסים חדשים ומבקשות להוסיף טיסות ליעדים מבוקשים, גורמים בכירים בענף טוענים כי החסם המרכזי נמצא דווקא במערך האבטחה של המדינה.

לטענתם, כל עוד לא יוגדל כוח האדם במערך הביטחון התעופתי, החברות לא יוכלו לנצל את מלוא צי המטוסים שלהן, להוסיף תדירויות וקווים חדשים - מה שמצמצם את התחרות ומקשה על הורדת מחירי הטיסות.

יש מטוסים, יש טייסים, יש ביקוש - רק דבר אחד חסר

לדבריהם, חברות התעופה הישראליות כפופות למערך אבטחה ייחודי שמופעל על ידי שירות הביטחון הכללי (השב"כ). כל טיסה של חברה ישראלית מחוייבת במעטפת אבטחה הכוללת בין היתר מאבטחים, סלקטורים ותיאומים ביטחוניים במדינות היעד. לכן, גם כאשר לחברה יש מטוס פנוי וצוות זמין, היא אינה יכולה להוסיף טיסה ללא הקצאת כוח האדם הנדרש לביטחון.

כאן, לטענת הגורמים, נוצר צוואר הבקבוק. בעוד החברות קולטות מטוסים חדשים ומעוניינות להגדיל את היצע הטיסות, מערך האבטחה לא גדל באותו הקצב. המשמעות היא שלא תמיד ניתן לאשר סלוטים נוספים או לפתוח קווים חדשים, גם כאשר הביקוש קיים.

חברות תעופה זרות נהנות מהפער

לדברי גורמים בענף, הפער בולט במיוחד מול חברות התעופה הזרות. בעוד חברה אירופית יכולה להחליט על הוספת טיסה בהתאם לשיקוליה המסחריים בלבד, כך שיכולות להגדיל את ההיצע ולהוזיל מחירים. חברה ישראלית, לעומת זאת, תלויה בזמינות מעטפת האבטחה. אם אין די כוח אדם, גם מטוס חדש שנמצא בצי לא יוכל להמריא.

כך למשל, לטענתם, גם כאשר חברה ישראלית מבקשת להוסיף טיסה יומית נוספת בקו מבוקש באמצעות מטוס רחב-גוף, היא נתקלת, לא מעט פעמים, בסירוב בשל היעדר כוח אדם במערך האבטחה של השב"כ. במילים אחרות, לא כל מטוס חדש מתורגם לעוד מושבים עבור הציבור.

בעיה מבנית

ברקע הדברים עומדת גם מלחמת "חרבות ברזל". בתחילת המלחמה התמודד מערך האבטחה עם מחסור משמעותי בכוח אדם, בין היתר משום שרבים מאנשיו גויסו למילואים. כדי להתמודד עם המצב, נקטו משרד התחבורה וגורמי הביטחון שורת צעדים שנועדו לייעל את ניצול המשאבים. בין היתר, בוצעו התאמות בדרישות האבטחה בחלק מהיעדים, ובהם ארצות הברית, כדי לאפשר להעביר כוח אדם ליעדים אחרים שבהם נדרש מענה דחוף יותר. בנוסף, בתקופות מסוימות רוכזו משאבי האבטחה בהאבים מרכזיים, לטובת הפעלת רכבות האוויר שהחזירו ישראלים לישראל והוציאו טיסות חיוניות מהמדינה.

אלא שלדברי גורמים בענף, למרות אותם צעדים, הבעיה המבנית לא נפתרה. כעת, כאשר החברות הישראליות חוזרות להתרחב, קולטות מטוסים חדשים ומבקשות להגדיל את פעילותן, הן סבורות שגם מערך האבטחה צריך לצמוח בהתאם.

"אפשר לקנות עוד מטוסים ולהעסיק עוד טייסים", אומר אחד הגורמים, "אבל אם אין מספיק מאבטחים וסלקטורים שיאפשרו להפעיל את הטיסות, המטוסים פשוט נשארים על הקרקע. זה הפך לצוואר הבקבוק של התעופה הישראלית".

בענף מדגישים כי הגדלת היצע הטיסות היא אחד המפתחות להגברת התחרות ולהפעלת לחץ להורדת מחירים. לכן, לטענתם, כל עוד מערך האבטחה לא יותאם לקצב הצמיחה של חברות התעופה הישראליות, יהיה קשה לנצל את מלוא הפוטנציאל של המטוסים החדשים ולהגדיל משמעותית את מספר הטיסות.

תגובת השב"כ תובא כאשר תתקבל.