רוב הנוסעים בטוחים שברגע שרכשו כרטיס טיסה וקיבלו אישור הזמנה, המקום שלהם במטוס מובטח. אלא שבפועל, המציאות מורכבת יותר. חברות תעופה רבות ברחבי העולם נוקטות במדיניות של אוברבוקינג (Overbooking) - מכירת יותר כרטיסים ממספר המושבים במטוס, מתוך הנחה שחלק מהנוסעים לא יגיעו לטיסה.
מדובר בפרקטיקה חוקית ומקובלת בענף התעופה, שנועדה למנוע מצב שבו מטוסים ימריאו עם מושבים ריקים ויגרמו לחברות הפסדים כספיים.
למה חברות התעופה עושות את זה?
עבור חברת תעופה, מושב ריק הוא הכנסה שאבדה לנצח. לאחר שהמטוס ממריא, כבר אי אפשר למכור את אותו מושב. לכן החברות משתמשות במערכות מתקדמות שמנתחות נתוני עבר, ביטולים, שינויי הזמנות ושיעורי אי-הגעה של נוסעים כדי לחשב כמה כרטיסים נוספים ניתן למכור לכל טיסה מבלי שהסיכון יהיה גבוה מדי.
לפי הערכות בענף, בטיסות מסוימות עד כ-15% מהנוסעים כלל אינם מגיעים לטיסה, ולכן ברוב המקרים האוברבוקינג כלל אינו מורגש.
מה קורה אם כולם מגיעים?
כאשר כל הנוסעים מתייצבים לטיסה ואין מספיק מושבים, חברת התעופה תחפש תחילה מתנדבים שיסכימו לטוס בטיסה מאוחרת יותר בתמורה לפיצוי כספי, שוברים או שדרוגים עתידיים.
רק אם אין מספיק מתנדבים, החברה רשאית לסרב להעלות נוסעים לטיסה או, במקרים מסוימים, להוריד נוסעים למחלקה נמוכה יותר מזו שרכשו.
בשנים האחרונות פורסמו מקרים שבהם חברות תעופה הציעו פיצויים נדיבים במיוחד כדי להימנע מסירוב עלייה למטוס. כך למשל, דלתא הציעה בעבר עד 10,000 דולר לנוסע שיסכים לוותר על מקומו בטיסה עמוסה.
מיתוס כרטיס הביזנס
אם חשבתם שכרטיס ביזנס יקר מעניק חסינות מפני אוברבוקינג תחשבו שוב. גם מחלקות העסקים והמחלקות הראשונות נמכרות לעיתים במכירת יתר, משום שחברות התעופה יודעות שנוסעי פרימיום, ובעיקר נוסעים עסקיים, משנים תוכניות או מבטלים טיסות ברגע האחרון בשיעור גבוה יחסית. המשמעות היא שגם מי ששילם אלפי דולרים עבור מושב יוקרתי אינו נהנה מהבטחה מוחלטת שישב בו בפועל.
מי נמצא בסיכון הגבוה ביותר?
לכל חברת תעופה מדיניות פנימית משלה, אך בדרך כלל נשקלים מספר גורמים:
- נוסעים ללא מעמד במועדון הנוסע המתמיד
- מי שרכשו כרטיסים במחירים מוזלים
- נוסעים ששדרגו את הכרטיס באמצעות נקודות או הצעת שדרוג
- נוסעים שביצעו צ'ק-אין מאוחר
לעומת זאת, נוסעים בעלי סטטוס גבוה במועדון הלקוחות או כאלה שרכשו כרטיסים גמישים ויקרים יותר נהנים בדרך כלל מעדיפות.
ומה אומר החוק בישראל?
בישראל חל חוק שירותי תעופה ("חוק טיבי"), הקובע כי במקרה שנוסע לא הועלה לטיסה בשל רישום יתר (אוברבוקינג), והוא לא ויתר על מקומו מרצונו, הוא זכאי בדרך כלל לפיצוי כספי בהתאם למרחק הטיסה, לצד בחירה בין החזר כספי מלא לבין טיסה חלופית, וכן לשירותי סיוע כמו מזון, משקאות, ובמידת הצורך גם לינה והסעות.
לעומת זאת, אם הנוסע הועבר למחלקה נמוכה יותר אך כן טס, החוק הישראלי אינו מסדיר באופן מפורש פיצוי על הורדת מחלקה, בניגוד לאיחוד האירופי שבו קיימת זכאות להחזר של 30%-75% ממחיר הכרטיס, בהתאם לאורך הטיסה.
מה כדאי לעשות אם זה קורה לכם?
אם סורבתם לעלות לטיסה או הועברתם למחלקה נמוכה יותר:
- בקשו הסבר ואישור בכתב לסיבת ההחלטה
- שמרו את כרטיס העלייה למטוס, אישור ההזמנה וכל מסמך שקיבלתם מהחברה
- בדקו אם מגיע לכם פיצוי לפי החוק או לפי תנאי חברת התעופה
- אם מוצע לכם שובר במקום כסף, אל תמהרו להסכים לפני שתבדקו את זכויותיכם
בסופו של דבר, אוברבוקינג הוא כלי עסקי שמאפשר לחברות התעופה למלא מטוסים ולהפחית הפסדים, אך במקרים שבהם ההימור שלהן לא מצליח, הנוסעים הם אלה שמשלמים את המחיר. לכן, כדאי להכיר את הזכויות שלכם עוד לפני שמגיעים לשער העלייה למטוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו