"הלשנות ואיומים": דיילת חושפת למה התפטרה

"הלשנות, פגיעה בבריאות וסטנדרטים בלתי אפשריים של משקל גוף ונראות": דיילת בחברת התעופה אמירייטס, הנחשבת לאחת מחברות התעופה הטובות והיוקרתית בעולם, חשפה בסרטון ויראלי את התרבות הרעילה מאחורי הקלעים שהביאה אותה לפרוש.

הדיילת, מירה גרייס, שיתפה בסוף השבוע את החלק הראשון מתוך סדרה של סרטונים, בו שיתפה את מאות אלפי עוקביה בטיקטוק כמה שוחקת הייתה העבודה שלה כדיילת בחברה, עד כי הובילה לפגיעה בבריאותה, הנפשית והפיזית והביאה אותה בסופו של יום להחלטה לפרוש.

"חלק מהדברים שאני עומדת להגיד כנראה לא יהיו דברים שאנשים ירצו לשמוע", הזהירה בתחילת הסרטון שכבר צבר קרוב לחצי מיליון צפיות כשהיא מכינה את הקרקע לחשיפות שיגיעו בהמשך דבריה. "זו הייתה החוויה האישית שלי ואני חושבת שזה חשוב לדבר על המציאות".

בהמשך ביקשה להבהיר כי למרות שעבדה בחברת אמירייטס היא עצמה אזרחית אמריקאית. "אם להיות כנה, אין הרבה אמריקאים שעובדים עבור חברות מהמזרח התיכון כמו אמירייטס. בשנתיים וחצי שעבדתי שם פגשתי רק קומץ של אמריקאים, אבל דווקא זה לדעתי מעניק לי את נקודת המבט הייחודית שאתם כנראה לא תשמעו לעיתים קרובות".

עוד הוסיפה ושיתפה כיצד הגיעה לעבודה כמעט במקרה כשהיא מדגישה שזה מעולם לא היה בגדר חלום עבורה לעבוד כדייל והיא מעולם גם לא ניסתה להתקבל לחברת תעופה אחרת ולכן ההלם שחוותה בתחילת דרכה היכה בה בחוזקה.

"הם ציפו לשלמות"

יום אחרי שנחתה בדובאי היא כבר החלה בהכשרה אותה היא מתארת "כתוכנית צבאית". הכל שם, כך סיפרה, היה כפוף לחוקים מאוד נוקשים והיה מאוד אינטנסיבי. "הסיבה העיקרית שבגללה פרשתי הייתה המחיר הפיזי שהעבודה גבתה מהגוף שלי", חשפה.

"כל מי שנכנס לעבוד שם יודע שסדר היום שם נוקשה מאוד אבל לדעת את זה ולאהוב את זה הם שני דברים שונים", אמרה וסיפרה על טיסות ארוכות בין דובאי לארצות הברית וחזרה, בהם עמדה על הרגליים במשך קרוב ל-20 שעות לפעמים. "לא אגזים אם אומר שהייתה בג'ט לג באופן קבוע וכל הזמן ניסיתי להתאושש.  אחרי תקופה מסוימת את מתחילה להבין שהגוף שלך משלם את המחיר.

בהמשך הוסיפה וסיפרה על התרבות הרעילה שחוותה, בעיקר כזו של מיקרומנג'מנט בהם כל צעד שלה עבר ביקורת קיצונית, כל דבר דווח וגם על הדברים הפשוטים ביותר מצאה את עצמה יושבת בשיחות נזיפה. "את הסטנדרטים של היופי אהבתי", אמרה. "אני אוהבת להיראות מדוגמת ומקצועית, אבל זה היה הרבה מעבר למראה מקצועי", ביקשה להבהיר. "הם ציפו לשלמות", הבהירה כשבתגובות גם שיתפה גולשת ששאלה כי הדבר הראשון שעושים לדיילות שמתקבלות לעבודה הוא לשקול אותן.

"כל דבר", כך סיפרה, "החל מציפורן סדוקה, שערה סוררת, מדים שלא גוהצו באופן מושלם, אם עלית במשקל - היה להם פיקוח על כל דבר קטן. אבל החלק הקשה באמת אפילו לא היה הסטנדרטים של הנראות - זו הייתה תרבות הדיווח. אם מישהו לא אהב משהו היו מדווחים עלייך. אם פירשת משהו לא נכון דיווחו עלייך", הוסיפה ושיתפה איך פעם דיווחה לאחראי עליה על נוסעת מבוגרת כבת 80 שסירבה להתיישב במקומה, ובגלל שכינתה אותה "מבוגרת" זו דיווחה עליה במה שהוביל לשיחת נזיפה של יותר משעה ביום חופש שלה על "ההתנהגות שלה שלא עלתה בקנה אחד עם הסטנדרטים של החברה".

"הכל הרגיש כמו איום"

"היו כל כך הרבה מקרים בהם ניתן היה לפתור דברים בשיחה פשוטה אבל הכל הרגיש כמו איום", הוסיפה וסיפרה. "תעשי את זה או שאדווח עלייך', 'אם זה לא יקרה ככה, אדווח עלייך'. 'אם לא תסכימי אני אעביר את זה לגורמים מעלייך' - זה דברים ששמעתי כל הזמן. היה את הפחד התמידי שידווחו עלייך ושיבדקו אותך על כל דבר קטן".  דיילות עבר בחברה שהגיבו על הסרטון שלה חיזקו את החוויה שלה וכתבו כיצד הייתה גם תרבות רעילה בין הדיילות עצמן שכללה הלשנות ושאכן היו מדווחים עליהן על כל דבר קטן החל מהליכה לשירותים ועד לצחצוח שיניים.

בסופו של הסרטון היא משתפת שלדעתה הקושי שחוותה נובע גם מהבדלי התרבויות. "גדלתי בארצות הברית, שם אם משהו לא נראה לי הגיוני פשוט הייתי שואלת למה ואם הרגשתי שמדובר בסיטואציה לא הוגנת כנראה הייתי אומרת משהו.  אני לא האדם שיקבל דברים בלי לשאול שאלות.  בכנות, כך סיכמה, החוויה שלך כנראה גם מאוד תלויה במנהל שלך. בהתחלה הייתה לי מנהלת מדהימה שסמכה עליי ונתנה לי לעשות הכל לבד, אבל אח"כ הגיעה מנהלת אחרת ופתאום כל דבר הפך להיות סוגיה".