האירוע החריג שבו הוזנקו מטוסי קרב הונגריים לעבר טיסת ארקיע שיצאה מתל אביב לפראג נשמע דרמטי במיוחד, אך בעולם התעופה מדובר למעשה בנוהל מוכר. ברגע שמטוס נוסעים מפסיק להגיב לבקרי הטיסה, במיוחד במרחב האווירי של מדינות נאט"ו, מופעלת שרשרת פעולות שנועדה לוודא שלא מדובר באיום ביטחוני.
לא בגלל שהוא ישראלי
העובדה שמדובר היה במטוס ישראלי אינה הסיבה להזנקת מטוסי הקרב. אותם נהלים מופעלים כלפי כל מטוס אזרחי - אירופי, אמריקני או ישראלי - שמאבד קשר עם הפיקוח האווירי למשך זמן משמעותי.
החשש הראשוני הוא בדרך כלל לא מפיגוע אלא מתקלה: טייס ששכח לעבור לתדר הבא, בעיה במכשיר הקשר, תקלה חשמלית או אפילו עומס עבודה בתא הטייס.
לקחי 11 בספטמבר
עד פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 התייחסו לאובדן קשר בעיקר כאל בעיית בטיחות. מאז השתנתה התפיסה לחלוטין. מדינות המערב מניחות שכל מטוס שאינו מגיב עלול להיות במצוקה, תחת חטיפה או במקרה קיצוני לשמש כאיום. לכן אין המתנה ממושכת, ובמקרים רבים מוזנקים מטוסי קרב כבר בשלבים הראשונים של האירוע.
מה עושים מטוסי הקרב?
בניגוד למה שנהוג לחשוב, מטרת מטוס הקרב אינה "ליירט" במובן התקפי. המשימה הראשונה היא להגיע למטוס במהירות, לזהות אותו חזותית ולבדוק אם הצוות מבחין במטוסים המלווים.
הטייסים יכולים לראות האם יש סימני מצוקה, עשן מהמנועים, נזק למטוס או התנהגות חריגה בתא הטייס. במקביל הם מנסים ליצור קשר באמצעים נוספים ולהעביר הוראות באמצעות סימנים בינלאומיים מוסכמים.
זה קורה הרבה יותר ממה שנדמה
למרות הדרמטיות, הזנקות כאלה מתרחשות עשרות פעמים בשנה ברחבי אירופה. רובן מסתיימות בתוך דקות ספורות לאחר שהקשר עם המטוס מתחדש. במקרים רבים מתברר שמדובר בטעות אנוש פשוטה או בתקלה טכנית שולית.
האם אפשר להפיל מטוס נוסעים?
באופן תיאורטי כן, אך מדובר בתרחיש קיצוני ביותר. רק במצב שבו מטוס נוסעים מוגדר כאיום מיידי על הקרקע או על מטרות אסטרטגיות עשויה להתקבל החלטה חריגה כזו, וגם אז מדובר בהחלטה שמתקבלת בדרג המדיני הבכיר ביותר.
לכן, במקרה של הטיסה הישראלית לפראג, עצם הזנקת מטוסי הקרב לא מעידה בהכרח על סכנה חריגה - אלא בעיקר על כך שמערכות ההגנה האווירית של נאט"ו פעלו בדיוק כפי שהן מתוכננות לפעול כאשר מטוס מפסיק לענות בקשר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו